סחר בינלאומי - אשראים דוקומנטריים

מבוא

נפתח בהדגמה קונקרטית של בעל עסק היושב בישראל ומבקש לרכוש סחורה כלשהי מיצרן היושב בחו״ל. פרטי עסקת המכר סוכמו במלואם בין הצדדים ועתה הם ניגשים לביצוע העסקה.

לו היה מדובר בביצוע עסקת מכר פנים ארצית, היה המכר יכול להתבצע על ידי כך שהקונה היה ניגש למענו של המוכר, משלם לו את המחיר המוסכם, מטעין את הממכר על משאית שהביא אתו ובכך היתה העסקה מושלמת. לעומת זאת כשמדובר במכר סחורה בינלאומית, ביצוע העסקה הופך למורכב הרבה יותר- בדרך כלל יצטרך המוכר לשלוח את הסחורה בידי מוביל כלשהו, והקונה יצטרך לדאוג להעברת התשלום בדרך כלשהי לידיו של המוכר. ביצוע העסקה בצורה כזו, שבה משלוח הכסף והסחורה נעשה במסלולים נפרדים, מעורר, בראש ובראשונה, בעיה של העדר בו זמניות- שהרי אם תגיע הסחורה לארצו של הקונה לפני שבוצע התשלום המוכר מסתכן בכך שהקונה (הלא ישר) יחליט ״לוותר״ על ביצוע חיובו שלו במסגרת החוזה, לקבל את הסחורה ולהשאיר את הכסף בידיו. מצד שני אם, יבוצע התשלום לפני משלוח הסחורה, הקונה צפוי לסכנה דומה מצדו של המוכר. סיכונים נוספים החלים על המוכר בעסקת מכר בינלאומית נובעים מכך, שלעתים קרובות הוא אינו מכיר כלל את הקונה- אין לו אמצעים לקבלת מידע על יושרו המסחרי, על יציבותו הפיננסית או על נסיבות שונות היכולות למנוע ממנו קבלת תשלום, כגון חקיקה בארצו של הקונה, המגבילה יבוא או תשלום מטבע חוץ. שני הצדדים מעוניינים האחד להבטיח לעצמו תשלום תמורת הסחורה, והשני - לוודא את קבלת הסחורה במקביל לתשלום הכסף. כעת נדון בדרכים בהן ניתן להבטיח הן את האינטרסים של היצואן והן את האינטרסים של היבואן.

שיטות תשלום במכר בינלאומי

             בכל חוזה מכר בינלאומי קיים סעיף המסדיר את נושא התשלום. סעיף זה מכיל ארבעה אלמנטים והם:

• מועד התשלום;
• שיטת התשלום;
• מקום התשלום;
• מטבע התשלום.

2. אנו נעסוק במאמר זה בשיטת התשלום. שיטות התשלום במכר בינלאומי משתנות בהתאם למידת הביטחון שהן מעניקות למוכר הרוצה לקבל תשלום לפני שהוא מאבד את השליטה על הסחורות, ובהתאם למידת הביטחון והנוחיות שהן מעניקות לקונה הרוצה לקבל מסמכים מתאימים לפני שהוא משלם, ואם אפשר גם תקופת אשראי.
3. ישנן מספר שיטות תשלום עיקריות:

• תשלום בחשבון פתוח (Open account)- היבואן מקבל מהיצואן את מסמכי המשלוח ומשלם ליצואן במועד שהוסכם ביניהם. שיטה זו הנה שיטת התשלום המסוכנת ביותר עבור היצואן, שכן שיטה זו חושפת את היצואן לאפשרות שהיבואן לא ישלם לו כלל או לא ישלם לו בזמן, שכן כבר קיבל ממנו את מסמכי המשלוח. שיטה זו כדאית כאשר יחסי האמון בין הצדדים הינם יחסי אמון מלאים ומבוססים על ניסיון עסקי קודם.
• דוקומנטים לגבייה (Documentary Collection)- היצואן שולח את הסחורה ליבואן, אך את מסמכי השילוח הוא שולח לבנק, הפועל כנאמן של היצואן. הבנק ימסור את מסמכי המשלוח ליבואן בהתאם לתנאי התשלום שהוסכמו ולאחר קבלת תשלום מהיבואן (בעסקת מזומן) או חתימת היבואן על שטר (בעסקת אשראי). שיטה זו היא שיטת תשלום בטוחה יחסית לשני הצדדים, שכן ליצואן מובטח כי יקבל את כספו בתמורה למסירת מסמכי המשלוח, וליבואן מובטח כי הוא ישלם ליצואן לאחר שהסחורה נשלחה אליו.
• תשלום מראש (Advance Payment)- היבואן משלם ליצואן את מלוא התמורה או חלק ממנה לפני משלוח הסחורה. שיטה זו הינה שיטת התשלום הבטוחה ביותר עבור היצואן. נהוג להשתמש בה בין היתר במקרים הבאים-  כאשר העסקאות הינן בסכומים נמוכים, כאשר היצואן בעל יתרון עסקי ומוניטין רבים על פני היבואן (למשל כאשר היצואן הוא חברה גדולה והקונה הוא חברה קטנה או אדם פרטי), כאשר ליצואן יש בלעדיות על ייצור הסחורה או הפצתה וכדומה.
• תשלום באמצעות אשראים דוקומנטריים (Letter of credit).

תשלום באמצעות אשראים דוקומנטריים (Letter of credit).

אשראי דוקומנטרי הוא מסמך כתוב שהוצא על ידי בנק לפי בקשת לקוחו- בענייננו היבואן, המהווה התחייבות בלתי חוזרת של הבנק לשלם ליצואן סכום כסף מסוים במועד הקבוע באשראי הדוקומנטרי, ובתנאי שהוצגו כל המסמכים ומולאו כל התנאים המצוינים באשראי הדוקומנטרי.

באשראי דוקומנטרי, שלא כמו בערבויות בנקאיות, קיימים שני צדדים ישירים בלבד- הבנק מצד אחד והיצואן מצד שני. כלומר, היצואן, לאחר שקיבל אשראי דוקומנטרי בלתי חוזר מהיבואן, משוחרר מהחשש שמא היבואן הקונה יחזור בו מן העסקה.

חשוב לציין כי בפעילות של אשראי דוקומנטרי הצדדים הנוגעים לדבר, עוסקים אך ורק במסמכים ולא בסחורות.

עקרונות היסוד של האשראי הדוקומנטרי:

1. עיקרון העצמאות- אחד המאפיינים המרכזיים של שיטת תשלום זו, הוא עיקרון העצמאות, לפיו עסקת היסוד שבין הקונה למוכר מנותקת מעסקת האשראי שבין הבנקים. כלומר, ההתחייבות של הבנק אשר פתח את האשראי הדוקומנטרי היא לשלם בהתאם לתנאי האשראי כנגד מסמכים בלבד וזאת  ללא קשר לסחורה.  עיקרון זה  בא להבטיח שבמהלך העסקה לא יקרה מצב בו התמורה והסחורה ימצאו באותו צד.  עיקרון העצמאות בוטא באופן חד וברור על ידי נשיא בית המשפט העליון דאז כב' השופט שמגר בפס"ד שוראב אינדסטרי וגו' נ' רמונד וגו' (ר"ע 646/84): "עצמאותו של מכתב האשראי הדוקומנטרי, וההפרדה בינו לבין חוזה המכר שבעקבותיו הוצא מכתב האשראי, הן עיקרון יסודי ומרכזי אשר בו מתבטאת יעילותו המסחרית ומהותו המשפטית של מכתב האשראי הדוקומנטרי..."

2. עיקרון ההתאמה המוחלטת של המסמכים- המסמכים המוצגים על ידי היצואן הם הכלי באמצעותו מוכיח  היצואן את עמידתו בתנאי האשראי הדוקומנטרי ולפיכך את זכאותו לתשלום עבור הסחורה. לאור דוקטרינת ההתאמה הקפדנית, נדרשים המסמכים שמוסר המוכר להיות תקינים ותקפים על פניהם ולתאום את דרישות האשראי הדוקומנטרי בכל פרטיהם, כגון: מועד משלוח הסחורה, משקל הסחורה, כמותה, איכותה, תיאורה, מקום הטענתה וכדומה. העיקרון הפורמלי הנוקשה של דוקטרינת ההתאמה המוחלטת מוסבר על רקע מטרותיה של עסקת האשראי הדוקומנטרי- בדיקה מדויקת של המסמכים על ידי הבנק היא האמצעי המעניק ביטחון לקונה. הבנק אינו מעורה בפרטי עסקת המכר הספציפית ואין לו רקע, כישורים או התמצאות לגבי התנאים השוררים בענף הספציפי שאליו מתייחסת העסקה. הבנק מבין ומתמחה אך ורק במסמכים ולכן הדרך היחידה העומדת בפניו של הבנק להבטיח כי ציפיות הקונה מהעסקה תתגשמנה, היא לוודא את התאמת המסמכים לדרישות האשראי. לפיכך, הבנקים אינם בודקים את הביצוע ההסכם על ידי היצואן, אלא את התאמתם המלאה של המסמכים בלבד אל תנאי האשראי. חשיבותו של עקרון ההתאמה המוחלטת נובע גם מסיבה נוספת- במקרים רבים המסמכים בעסקת אשראי דוקומנטרי עוברים יותר מ"תחנה" אחת- לפחות שני בנקים (הבנק הפותח והבנק המקיים). לפיכך, יש חשיבות רבה לכך שכול הגורמים המקבלים את המסמכים על סמך בדיקתם בשרשרת ההעברות הנ״ל, יפעלו לאור קריטריון אחיד וברור של בדיקה. חריגה מעיקרון זה של זהות בין הקריטריונים לבדיקה של המסמכים השונים עלולה להביא לכך, שגורם מסוים יקבל לידיו מסמכים וישלם תמורתם, אך לא יזכה לשיפוי מצד הנמסר שלו עקב אי זהות בין קריטריונים של בדיקת המסמכים של שני הגורמים.

הגורמים המשתתפים בתהליך האשראי הדוקומנטרי הם:

1. היבואן- Applicant- זהו הגוף שבד"כ פונה לבנק שלו (הבנק הפותח) ומבקש ממנו לנפק את האשראי הדוקומנטרי. היבואן הוא זה אשר מכתיב את תנאי האשראי, המסמכים והדרישות שיופיעו בו. על מנת שהבנק ינפק את האשראי הדוקומנטרי, על היבואן להציע לבנק בטוחות לצורך הבטחת התחייבויותיו.
2. הבנק הפותח- Issuing Bank- זהו הבנק המנפק את האשראי הדוקומנטרי. עם הנפקת האשראי בנק זה מתחייב למעשה בצורה בלתי חוזרת, לשלם ליצואן את תמורת הסחורה וזאת ללא כל קשר למצבו הכלכלי של היבואן בעת הצגת המסמכים על ידי היצואן. זו הסיבה בגינה הבנק הפותח ינפק את האשראי הדוקומנטרי רק לאחר הסדר נושא הבטוחות בינו לבין היבואן.
3. הבנק המודיע- Advising Bank- אל בנק זה נשלח בדרך כלל האשראי הדוקומנטרי, על ידי הבנק הפותח. בנק זה הוא לרוב בנק שנמצא במדינת היצואן. בנק זה הוא הבנק שיקבל מהיצואן את המסמכים שנדרשו באשראי הדוקומנטרי ואם המסמכים תואמים את האשראי הוא ישלם ליצואן (או יתחייב לשלם).
4. היצואן- Beneficiary- זהו הגוף שלטובתו נפתח האשראי הדוקומנטרי. בדרך כלל מדובר במוכר הסחורה. היצואן יקבל את תמורת הסחורה אם יעמוד בתנאי האשראי הדוקומנטרי ויציג מסמכים המעידים על כך, בהתאם להוראות שקיבל באשראי עצמו.  

עסקת אשראי דוקומנטרי מורכבת ממספר שלבים, וזאת כדלקמן:

1. היבואן פונה לבנק הפותח ומבקש ממנו שינפק אשראי דוקומנטרי לטובתו של היצואן. בדרך כלל פניה כזו באה בהתאם לחוזה המכר בין הצדדים או לאחר שהיבואן קיבל  הצעת מחיר מהיצואן בה נכתב ששיטת התשלום תהיה אשראי דוקומנטרי.
2. תוכן האשראי הדוקומנטרי- עסקה באשראי דוקומנטרי מבוצעת על פי כללים בינלאומיים שנקבעו על ידי לשכת המסחר הבינלאומית (ICC). הפרסום הראשון אשר היה מקובל כמעט בכל מדינות העולם ונכנס לתוקף בינואר 1993, היה UCP 500: ICC Uniform Customs and Practice for Documentary Credits, 1993 revision (כללים ונהלים אחידים לאשראי דוקומנטריים- להלן: "כללים אחידים"). כתוצאה משינויים שהתפתחו ב-14 השנים האחרונות מאז כניסתם לתוקף של ה- UCP 500, החליטה לשכת המסחר הבינלאומית להוציא נוסח חדש של הכללים ונהלים אחידים לאשראים דוקומנטריים מהדורת 2007 – UCP 600 שנכנסו לתוקף ב-1 ביולי 2007.
3. לאחר שהבנק הפותח מקבל בטוחות מהיבואן, הוא פותח אשראי דוקומנטרי לטובתו של היצואן, בדרך כלל דרך הבנק המודיע.
4. היצואן מקבל את האשראי הדוקומנטרי ובודק אותו בדיקה קפדנית. בבדיקה זו חייב היצואן להחליט האם הוא יוכל לעמוד בדרישות האשראי הדוקומנטרי או לא.
5. ככל שליצואן יש השגות לגבי תנאי האשראי הדוקומנטרי, הוא מבקש מהיבואן לבצע שינויים. אם היבואן מסכים לביצוע השינויים, הוא מורה לבנק הפותח לשלוח אותם (שוב, בד"כ דרך הבנק המודיע) ליצואן. היצואן בודק את התיקונים ומאשר אותם.
6. לאחר אישור התיקונים/ אישור תנאי האשראי היצואן שולח את המטען ומכין מסמכים בהתאם לאשראי.
7. היצואן מציג את המסמכים לבנק.
8. הבנק משלם (או מתחייב לשלם במועד מאוחר יותר) כנגד המסמכים.

יתרונות וחסרונות שיטת האשראי הדוקומנטרי

1. יתרונות השיטה: שיטת תשלום זו הנה שיטה בטוחה יחסית. מצד אחד, האשראי מעניק ליצואן בטחון יחסי לקבלת תשלום במועד שנקבע ומצד שני מעניק ליבואן ראיה למשלוח הסחורה בדרך ובתנאים שנקבעו על ידו באותו אשראי. כמו כן, ליבואן יש את היכולת לקבוע מראש את התנאים והדוקומנטים הנדרשים ומובטח לו שיקבל את הדוקומנטים אותם דרש, אחרת לא יחויב בתשלום ואילו היצואן מקבל מהבנק של היבואן מעין ערבות כי יקבל את התשלום במועד.
2. חסרונות השיטה: שיטת תשלום זו הינה שיטה מורכבת, שכן זכאותו של היצואן לקבל את התמורה עבור הסחורה מותנית באופן מוחלט באיכות והתאמת המסמכים שיציג לבנק. גם אם היצואן ביצע את העסקה במלואה לפי התנאים שסוכמו, פגם או חוסר התאמה במסמכים עלולים להכשיל את קבלת התמורה. כמו כן, אשראי דוקומנטרי לא מהווה חסינות ליבואן מפני קבלת סחורה פגומה, סחורה שלא הוזמנה וכדומה. יש לציין, כי תשלום תחת אשראי דוקומנטרי תלוי גם בסטטוס הבנק שפתח את האשראי ובסטטוס הכלכלי של מדינת היבואן, שכן בנק או מדינה לא יציבים מבחינה כלכלית עשויים לפגוע בהעברת התשלום המגיע ליצואן. במקרים בהם היצואן חושש ממדינת היעד או מהבנק של היבואן, הוא יכול לבקש שבנק נוסף (בדרך כלל בנק בינלאומי גדול ויציב) יקבל על עצמו אחריות כלפי היצואן לשלם את התמורה ("קיום" אשראי דוקומנטרי או Confirmed Letter of Credit- יפורט בהמשך).

מתי נשתמש בשיטה זו?

שיטת תשלום זו יכולה להתאים כאשר מדובר בעסקאות כדלקמן:

1. בעסקאות בהן היבואן מבקש לשלם בתשלומים דחויים, והיצואן מבקש להבטיח את התשלומים העתידיים.
2. עסקה ראשונה או מזדמנת.
3. עסקה בסכומים גדולים ו/או לטווח ארוך.
4. עסקה עם יבואנים במדינות שיש להן קשיים כלכליים ו/או פוליטיים.
5. עסקה  עם יבואנים שהוכיחו כושר/מוסר תשלומים נמוך.

סוגים של אשראים דוקומנטריים

1. אשראי חוזר (Revocable Credit)- אשראי דוקומנטרי חוזר הוא האשראי המקובל ביותר. אשראי מסוג זה ניתן לשינוי או לביטול על ידי היבואן, פותח האשראי, ללא הודעה מוקדמת למוטב- ליצואן. במסגרת אשראי זה קיים סיכון רב ליצואן, שכן יכול להיווצר מצב בו היצואן כבר שלח את הסחורה, אך עדיין לא הציג בבנק את המסמכים המתאימים והודעת השינוי או הביטול תוביל למצב שבו הסחורה נשלחה ללא כל ערובה לתשלום. יש לציין כי הודעת הביטול או השינוי צריכה להתקבל בבנק של היצואן לפני הצגת המסמכים על ידו, אחרת ביטול או שינוי שכזה אינם חלים. כלל 6 לכללים האחידים קובע שאם לא צוין אם האשראי חוזר או לא- ייחשב האשראי הדוקומנטרי כבלתי חוזר.
2. אשראי בלתי חוזר (Irrevocable Credit)- אשראי מסוג זה לא ניתן לשינוי או לביטול ללא הסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. כלומר, אשראי שכזה מהווה התחייבות בלתי חוזרת ומוחלטת של הבנק אשר הוציא את האשראי לתשלום של סכום מסוים ליצואן (issuing bank) (להלן: "בנק פותח") בתנאי שכל דרישות האשראי קוימו במלואן.
3. אשראי מקוים בלתי חוזר (Confirmed Irrevocable L/C)- באשראי מסוג זה הבנק הפותח מבקש מבנק אחר (לרוב זהו הבנק המודיע) (להלן: "בנק מקיים") לקיים את האשראי הבלתי חוזר שנפתח על ידו. המשמעות היא שההתחייבות הבלתי מוחלטת של הבנק עוברת בנוסף לבנק הפותח גם לבנק המקיים וזאת בתנאי שכל דרישות האשראי קוימו במלואן. התחייבויות אלו אינן ניתנות לביטול, אלא בהסכמת כל הצדדים הנוגעים לדבר. בשימוש באשראי דוקומנטרי מקוים ובלתי חוזר מקבל היצואן בטחון נוסף כנגד סיכונים שונים אשר סביר שיקרו במיוחד במדינת היבוא, כמו פשיטת רגל של הבנק הפותח. יצוין כי הבנק המקיים מתחייב לשלם למוטב- ליצואן ללא זכות חזרה, זאת גם במקרה שהבנק הפותח לא יכבד את התחייבותו מכל סיבה שהיא. כמו כן, לא תמיד בנק יסכים לקיים C/ Lשכן הדבר תלוי בסיכונים הפוליטיים והמסחריים הרלוונטיים. במידה והאשראי אינו מתאים למה שהצדדים הסכימו ביניהם בחוזה המכר, אין היצואן חייב לקבל את מכתב האשראי והוא יכול לדחותו.  
4. אשראי בלתי חוזר לא מקוים (Unconfirmed Irrevocable L/C)- אשראי מסוג זה יקוים אך ורק על ידי הבנק הפותח. באשראי שכזה, הבנק הפותח יודיע למוטב- היצואן באמצעות בנק אחר (להלן: "בנק מאשר") על פתיחת האשראי לטובתו ללא כל התחייבות מצד הבנק המודיע. אשראי שכזה יוצא בדרך כלל על ידי בנקים בעלי שם עולמי ואז האישור של הבנק המקומי נחשב כמיותר. חיסרון באשראי מסוג זה, הוא במקרה שבו האשראי לא יכובד ואז יצטרך היצואן להגיש תביעה בחוץ לארץ נגד הבנק הפותח במקום במדינה שלו כנגד הבנק המאשר.

הן אשראים דוקומנטריים מקוימים והן אשראים דוקומנטריים לא מקוימים יכולים להיות:

1. אשראים מוגבלים (Restricted)- מגבילים את סיחור מימוש האשראי לבנק מסוים (הבנק המודיע או המקים בהתאם למקרה).
2. אשראים המאפשרים סיחור במשיכה, כך שניתן יהיה לממש את האשראי בכל בנק שהוא.
3. אשראים המוצאים במספר מדינות אשר דורשים בנוסף לאשראי אישור נוסף של בנק אירופאי או אמריקאי, וזאת בשל ניסיון עבר לפיו קרו מקרים בהם לא כובדו אשראים אלו.

אשראים דוקומנטריים מיוחדים

1. אשראי הניתן להעברה (Transferable Credit)- במסגרתו של אשראי מסוג זה הזכות למוטב הראשון להורות לבנק להעביר את ניצול האשראי במלואו או בחלקו למוטב אחר (המוטב השני), כאשר כל תנאי האשראי יושארו זהים למעט סכום האשראי, מחיר יחידה, ותוקף האשראי (אלה יכולים להיות מופחתים). אשראי מסוג זה נפתח בדרך כלל כאשר המוטב הראשון אינו היצרן או ספק הסחורה, אלא סוכן המעביר חלק או כל זכויותיו והתחייבויותיו ליצרן (המוטב השני). אשראי כזה ניתן להעברה חד פעמית בלבד. כלומר, למוטב השני אין זכות להעביר את ניצול האשראי לצד שלישי. אשראי דוקומנטרי יהיה בר העברה רק אם  הדבר צוין באשראי הדוקומנטרי.
2. אשראי דוקומנטרי מתחדש (Revolving Credit)- כאשר קיים הסכם על אספקת סחורה באופן שוטף, יש אפשרות לפתוח באשראי דוקומנטרי אחד במקום לפתוח אשראי עבור כל משלוח ומשלוח. במקרה כזה ייפתח אשראי דוקומנטרי שיתחדש סביב זמן או סביב ערך.  ניתן לפתוח אשראי מתחדש הקובע ניצול חודשי בסכום מסויים. אם האשראי לא נוצל בחודש מסוים, ניתן לנצל בחודש שלאחריו את הסכום המצטבר. לאשראי שכזה קוראים אשראי מתחדש מצטבר (Revolving Cumulative). ניתן לפתוח את האשראי המתחדש אוטומטית לאחר כל ניצול.
3. אשראי דוקומנטרי "בכוננות"- (Standby L/C)- בניגוד לאשראי הדוקומנטרי הרגיל אשר נועד לשמש כאמצעי להבטחת תשלום בגין אספקת סחורה, אשראי דוקומנטרי מסוג "Standby" נועד להבטיח למוטב- ליצואן תשלום בגין הפרת התחייבות מצד היבואן. גם באשראי דוקומנטרי מסוג Standby, כמו באשראי דוקומנטרי רגיל, חבות הבנק הערב לתשלום תתגבש עם הצגת מסמכים מתאימים לדרישות האשראי. ההבדל בין סוגי האשראי האלו הוא בתכליתם- האשראי הדוקומנטרי הרגיל נועד להסדיר התשלום עם ביצועה של עסקה ואילו האשראי מסוג Standby נועד לבטח את היצואן מפני מחדל תשלום. כלומר, אם היבואן לא ישלם ליצואן את כספו כפי שהוסכם ביניהם (התשלום צריך להיערך מחוץ למסגרת האשראי לערבות) יוכל  היצואן לפנות לבנק הפותח ולדרוש את כספו מתוקף ה- Standby, ע"י המצאת המסמכים הנדרשים. המסמכים שיידרשו יהיו בד"כ מסמכים המעידים על אספקת הסחורה.    
4. אשראי דוקומנטרי גב אל גב- (Back to Back L/C)- בסוג זה של אשראי דוקומנטרי משתמשים כאשר העסקה נעשית דרך מתווך ולא ישירות בין המוכר לבין הקונה. היבואן פונה לבנק שלו ומורה לו לפתוח אשראי דוקומנטרי לטובת המתווך. המתווך / המוטב באשראי יפנה לבנק שלו (לא הבנק הפותח) ויבקש ממנו לפתוח אשראי חדש לטובת היצרן הסופי. באשראי החדש, יידרשו בדיוק אותם מסמכים שנדרשו באשראי הראשון ובדיוק אותם תנאים למעט מספר נתונים שאותם חובה לשנות כגון: סכום האשראי השני והזמנים למשלוח הסחורה והמצאת המסמכים.    

נקודות חשובות שיש לזכור:

1. ניתן להעביר אשראי דוקומנטרי ובלבד שכל התנאים יהיו זהים לאלה שבאשראי המקורי. החריג לתנאי זה הוא שמותר להקטין את הסכום ואת מחיר היחידה וכן לקצר את תוקפו של האשראי.
2. ניתן להעביר את האשראי בחלקים לטובת ספקים שונים בתנאי שהאשראי המקורי מתי משלוחים חלקיים.
3. ניתן להעביר את האשראי למוטב אחר באותה מדינה או במדינה אחרת, אלא אם צוין אחרת באשראי הדוקומנטרי.

למוטב הראשון הזכות להחליף את החשבונות של המוטב השני בחשבונותיו. הוצאות הבנק הנובעות מהעברת האשראי ישולמו על ידי המוטב הראשון אלא אם כן צוין אחרת באשראי הדוקומנטרי.

דגשים חשובים לטובת היצואן:

• קבלת האשראי ובדיקתו-

מיד עם קבלת האשראי מחו"ל, על המוטב- היצואן לבדוק את הדברים הבאים:

1. האם כל הדרישות המפורטות באשראי תואמות את ההסכם בינו לבין הקונה- היבואן. אם תנאי האשראי אינם תואמים להסכמים, על המוטב לדאוג להכנסת התיקונים הדרושים.
2. האם הוא מסוגל לעמוד בתנאי האשראי.

• כמות וסכום-

1. כמות הסחורה חייבת להתאים לכמות המצוינת באשראי. משלוח יתר אסור, גם אם סכום המשיכה אינו עולה על סכום האשראי.
2. אין לאפשר סטייה כלשהי כאשר האשראי מציין כמות במונחים של מספר מוגדר של יחידות אריזה או פריטים בודדים.
3. את המילים "בערך" או בקירוב" או ביטויים דומים בקשר לסכום האשראי או לכמות או למחיר היחידה של הסחורה, יש לפרש כמתירים חריגה בשיעור 10%.
4. אם תנאי האשראי אינם אוסרים סטייה כלפי מעלה או כלפי מטה בכמות הסחורה המצוינת באשראי ואם האשראי מציין כמות במונחים של משקל, נפח, אורך או מידה אחרת כלשהי, ניתנת אפשרות לסטייה בגבולות של 3%+ מהכמות המצוינת בתנאי שסך כל המשיכות אינו חורג מסכום האשראי.

• משלוחים חלקיים-

1. משלוחים חלקיים מותרים אלא אם כן מצוין אחרת באשראי. אם האשראי מתיר משלוחים חלקיים רק לפי לוח זמנים נתון, על המוטב להתאים את משלוחיו ללוח זמנים.
2. חשוב לציין כי משלוחים חלקיים שהוטענו על אותה אנייה ובאותה הפלגה, לא יחשבו לצורך ההתאמה לתנאי האשראי הדוקומנטרי כ"משלוחים חלקיים", גם אם הוצאו להם שטרי מטען אחדים, הנושאים תאריכים שונים ואף אם הוטענו בנמלים שונים.

• תוקף האשראי (Validity Expire Date)-

1. תוקף האשראי הוא המועד האחרון להצגת מסמכים.
2. גם אם הסחורה נשלחה במועד, הצגת המסמכים לאחר שפג התוקף מהווה הפרה של האשראי  הדוקומנטרי.
3. כאשר תוקפו של האשראי פג בדלפקיו של בנק מקומי אחר, שאינו הבנק של המוטב, והמוטב מעוניין להציג את הדוקומנטים בבנק שלו לצורך בדיקתם, עליו להציגם זמן מספיק לפני המועד האחרון. יש לזכור שהמסמכים חייבים להגיע לבנק בחו"ל לא יאוחר מהמועד האחרון להצגת המסמכים בבנק.
4. כאשר תוקף האשראי פג ביום שבו הבנקים סגורים (שבת או חגים) תוקף האשראי יידחה עד ליום העסקים הראשון שלאחריו.
5. הצגת מסמכים- על מנת שמסמכי היצוא לא יחשוב מיושנים (stale) המוטב חייב להציג תוך 21 יום מתאריך שטר המטען. אם האשראי קובע במפורש מועדים להטענה ולהצגת דוקומנטים, הרי המוטב חייב להיצמד לתאריכים אלה ולא להתבסס על 21 הימים הנ"ל. במקרה של משלוח אווירי או של יצור לארץ קרובה (כגון יוון/ קפריסין) על המוטב להציג את המסמכים לבנק מיד לאחר הוצאת שטרי מטען, על מנת למנוע עיכובים בשחרור הסחורה בחו"ל.

• מסמכים-

מוטב האשראי חייב להגיש מסמכים בהתאם לדרישות האשראי. בהכנת המסמכים יש לשים דגש על המסמכים הבאים:

1. חשבון מסחרי (Commercial Invoice)- בדרך כלל המוטב- היצואן הוא המגיש את החשבון המסחרי והוא ערוך על שם הקונה- היבואן. החשבון חייב להיות חתום על ידי המוטב, תיאור הסחורה חייב להיות זהה, לרבות השפה, לתיאור המופיע באשראי, סכום החשבון חייב להתבטא במטבע הזהה למטבע שבו הוצא האשראי.
2. שטר מטען ימי- שטר המטען הוא מסמך חתום על ידי בעלי האנייה או באי כוחם המוסמכים, המעיד על קבלת סחורה מסוימת מהשולח, על מנת להובילה לנמל מסוים ולמסרה למקבל הסחורה (Consignee) או לפקודתו. שטר המטען מקנה בעלות על הסחורה למציג אותו בפני סוכן האנייה בנמל היעד. שטר מטען הוא המסמך המקובל בהובלה הימית, והוא המסמך החשוב ביותר מבין המסמכים. תכונותיו המיוחדות והנוחיות שבהעברתו מיד ליד הפכוהו למעין תחליף לסחורה הרשומה בו. שטר מטען עובר לסוחר וניתן להעברה אם צוין בו כי הסחורה תימסר לאדם מסוים או לפקודתו. חשוב לזכור כי חברת האוניות משתחררת מאחריותה לאחר שהיא מוסרת את המטען לאדם הראשון שהציג בפניה את אחד משטרי המטען המקוריים. חשוב לקבל מנציגי האונייה שטר מטען "נקי" שאינו כולל כל הערות בדבר אריזה פגומה או סחורה לקויה. אם המוטב אינו מקבל שטר מטען שהוא "Clean on the board", אלא "Received Shipment", כלומר בעת הוצאת השטר הסחורה טרם הוטענה, עליו לדאוג להוספת המילים "Clean on the board", להוסיף את תאריך ההטענה ולהחתים את חברת האניות כי היא מאשרת את התוספות הללו- החברה חייבת לאשר בחתימה+ חותמת.
3. שטר מטען אווירי- מוצא על ידי חברות התעופה. בניגוד לשטר מטען ימי, שטר מטען אווירי אינו סחיר. במשלוחים אוויריים ניתן לבצע האחדת מטענים, דבר הגורם להוזלה בהוצאות ההובלה. אם היצואן מעוניין לבצע יצוא בשיטה זו עליו לדאוג שהאשראי יתיר זאת במפורש, אחרת תיחשב הצגת שטר מטען אווירי- פנימי כלקוי.

חשוב לציין כי כל תיקון על שטר מטען- ימי או אווירי, חייב להיות מאושר על ידי החברה המובילה.

• ביטוח ימי אווירי-

חברות הביטוח מוציאות פוליסות המבטחות את המשלוח הרלוונטי בשווי כולל ולתקופת זמן מסוימת. חשוב לוודא שתנאי הפוליסה או תעודת הביטוח יהיו תואמים לדרישות האשראי. כמו כן, יש לשים לב כי תאריך תפוגת הפוליסה לא יהיה מאוחר יותר מתאריך שטר המטען.

• בסיסי מחיר-

1. FOB (free on board)– המחיר כולל עלות סחורה, אריזתה, הובלתה לנמל, הטענתה על האנייה בנמל עליו הוסכם, ביטוח יבשתי וכל ההוצאות הנוספות הנובעות מהעברת הסחורה לאנייה. אחריות היצואן על הסחורה מסתיימת ברגע שהסחורה הוטענה על האנייה. דמי ההובלה הימית ודמי ביטוח ימי חלים על הקונה.
2. FAS (free alongside ship)- המחיר כולל עלות סחורה, אריזתה וכל הוצאות הנובעות מהעברתה של הסחורה לנמל ומסירתה ליד דופן האנייה במרחק המאפשר למנופי האנייה להעלותה על האנייה. הקונה נושא בכל ההוצאות מתאריך מסירת הסחורה ליד דופן האנייה כולל ההטענה ועד להעברתה ליעד הסופי. דמי הובלה ימית ודמי ביטוח ימי חלים עלה קונה.
3. C&F (cost+ freight)-  המחיר כולל עלות סחורה, כל הוצאות ה-FOB עד לסיפון האנייה בנמל המוצא וכן את דמי ההובלה הימית עד מקום היעד- נמל הפריקה. הוצאות פריקה בנמל היעד בחו"ל, העברת הסחורה למחסן הסופי של הקונה ודמי ביטוח ימי חלים על הקונה. על המוכר לדאוג שהביטוח שיעשה הקונה יכלול כיסוי מהמחסן שלו ועד המחסן הסופי של הקונה.
4. CIF (cost insurance & freight)- המחיר כולל את עלות הסחורה, כל הוצאות ה-FOB עד לסיפון האנייה בנמל המוצא, דמי ההובלה הימית עד מקום היעד- נמל הפריקה וכן דמי ביטוח ימי עד למקום היעד. על המוכר לבטח את הסחורה מהמחסן שלו עד למחסן הסופי של הקונה.

כיצד ניתן למנוע מימוש אשראי דוקומנטרי

1. אחד המאפיינים המרכזיים של אשראי דוקומנטרי הוא עיקרון העצמאות, לפיו עסקת היסוד שבין הקונה למוכר מנותקת מעסקת האשראי שבין הבנקים. יחד עם זאת, קיים חריג לעקרון העצמאות והוא מקרה של מרמה.
2. כאשר מוכח כי התקיימה מרמה חמורה של המוכר אשר כלל לא מילא את חיוביו על פי חוזה המכר, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט שיתן צו המופנה כלפי הבנק, המורה לבנק שלא לשלם למוכר בהתאם להתחייבותו במסגרת מכתב האשראי.[1]
3. בפסיקה נקבע כי צו שכזה ינתן רק במקרה של מרמה חמורה "אשר תגרום לכ­ך שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזה המכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמרמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהימלט עם כספו של הקונה".[2] מכאן, קונה יכול לעשות שימוש בחריג המרמה רק כאשר המכולה שבה היה אמור להיות המטען כללה פסולת וכדומה, אך לא כאשר המכולה כללה מטען בעל ערך­ שאינו עומד במפרט שנדרש על ידיו. גם להתנהגותו של המוכר משקל חשוב בהערכת קיומה של מרמה: מוכר אשר מסביר שאירעה טעות ומביע נכונות לפצות את הקונה יוער­ באופן שונה ממוכר שניתק מגע מהקונה ואינו משיב לפניותיו.

להלן נציג סקירה אודות מספר מקרים בהם נדונה טענת מרמה, בניסיון לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי, כאשר באחד המקרים הטענה התקבלה, ובשני המקרים האחרים הטענה נדחתה. על פי דוגמאות אלו, ניתן לראות כי יש קושי להוכיח את חריג המרמה וכי בית המשפט אינו נוטה לקבל טענה זו.

טענת המרמה התקבלה- פס"ד בעניין צ'ויס (נובמבר 2012)[3]

חברת תומר העוסקת בשיווק מוצרי מזון התקשרה בחוזה עם חברת מ.רוסו, אשר עוסקת ביבוא  מוצרי מזון. במסגרת ההסכם בין הצדדים, מ.רוסו התחייבה לייבא מהודו משלוחים רבים של אורז ובתמורה לכך שילמה חברת תומר מקדמה בסך 100,000 דולר ואף הוציאה אשראי דוקומנטרי לטובתה בסך כולל של כ-320,000 דולר.

בסופו של דבר חלק מהמכולות לא הגיעו מסיבות שונות לישראל. חברת מ.רוסו פנתה לבנק בבקשה לקבל את כספי האשראי הדוקומנטרי וכתגובה לכך, פנתה חברת תומר לבית המשפט בבקשה לקבלת צו מניעה למימושו של האשראי בשל טענת מרמה ותבעה באופן אישי גם את בעל המניות בחברת מ.רוסו.

בתביעתה טענה חברת תומר כי יש לקבל את טענת המרמה ולבטל את האשראי משום שהסחורה אותה התחייבה חברת מ.רוסו לספק לא סופקה בפועל.

חברת מ.רוסו טענה להגנתה כי הסחורה עוכבה על ידי המכס בהודו משום שבתיאור הטובין צויין כי מדובר באורז בסמטי במקום אורז רגיל וזאת על מנת להימנע מתשלום מס בהודו.

חברת תומר טענה כי שטרי המטען שהציגה מ.רוסו לבנק לצורך שחרור כספי האשראי הדוקומנטרי היו מזויפים היות והם נקבו במספרי מכולות שאינן קיימות.

חברת מ.רוסו טענה כי ברגע שהטובין נמסרו למוביל הימי והונפק שטר מטען, האחריות לסחורה עברה לידי חברת תומר ולכן אין הצדקה למניעת מימוש האשראי הדוקומנטרי.

בית המשפט קבע כי במקרה זה הוכח כי התבצעה מרמה במסמכים, היות והוגשו מסמכים מטעם חברות הספנות המוכיחים כי מספרי המכולות בהן נקבה חברת מ.רוסו בשטר המטען, אינם קיימות והורה על החזרת כספי האשראי הדוקומנטרי אל חברת תומר.

טענת המרמה נדחתה- פס"ד בעניין אחיים נייער (מרץ 2011)[4]

חברת אחים נעייר תעשיות הייתה חברה ישראלית העוסקת בין היתר בתעשייה ומסחר באריגים, כיסויים, שקים ורשתות (להלן: "היבואן"). היבואן התקשר בעסקה לרכישת רשתות להגנה מפני מזיקים בתחום החקלאות מספק בסין תמורת 1,500,000 ₪. לצורך הבטחת התשלום עבור הסחורה, פנה היבואן לבנק פקעות פועלים וביקש לפתוח אשראי דוקומנטרי לטובת הספק בסין.

המשלוחים הראשונים של העסקה הגיעו לישראל בשנת 1998 וליבואן לא היו כל טענות לגביהם. בחלוף השנים, התגלה ליבואן ביחס למשלוחים חדשים כי בחלק מן הרשתות שהגיעו לארץ חסר מרכיבUVS  אשר תפקידו לספק הגנה מקרני השמש. חוסר במרכיב זה היה עלול להוביל להתפוררותן של הרשתות והפיכתן לחסרות ערך. היבואן טען כי הספק הסיני בחר לנהוג כך ביודעין ומתוך כוונת מרמה ופנה לבית המשפט בבקשה למנוע את מימוש האשראי הדוקומנטרי על ידי הספק הסיני.

בית המשפט קבע כי לצורך הוכחת חריג המרמה היה על היבואן להוכיח לא רק שהסחורה שקיבל פגומה אלא גם שהספק הסיני פעל כלפיו מתוך כוונת מרמה ולא עקב טעות תמת לב או רשלנות. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי אף אם היבואן הוכיח כי הרשתות לא כללו את מרכיב ה- UVA וכי ללא מרכיב זה היו הרשתות חסרות כל ערך בישראל, אין בכך די על מנת להוכיח את חריג המרמה ודחה את בקשתו של היבואן. בית המשפט נימק את החלטתו בין היתר בכך שהיבואן הצליח למכור את הסחורה המיובאת בישראל וכי לא מדובר במצב שבו הספקית נעלמה ולא ניתן היה ליצור איתה כל קשר לאחר קבלת הכספים.

טענת המרמה נדחתה- פס"ד פוליבה (ינואר 2006)[5]

חברת פוליבה בע"מ, היתה חברה העוסקת, בין היתר, בתחום אספקת מוצרי מזון בסיסיים (להלן: "החברה"). החברה ביקשה לייבא לישראל שמן סויה מוחמץ טהור המיועד להזנת בעלי חיים ולשם כך, התקשרה בהסכם ביום 19.8.05 עם חברה ברזילאית. במסגרת ההסכם התחייבה החברה הברזילאית לספק לחברה 2,000 טון של שמן סויה בעלות כוללת של 860,000 דולר.

טרם קבלת הסחורה, מבדיקות מעבדה שנערכו בשמן, עלה כי בשמן ישנו חומר רעיל בשם גוסיפול וכי בשמן אחוז גבוה מידי של חומצות שומן. לטענת החברה, מקורו של החומר הרעיל, גוסיפול, הינו בשמן כותנה. מכך הסיקה המבקשת, כי החברה הברזילאית ניסתה למכור לה במתכוון שמן סויה מהול בשמן כותנה במקום שמן סויה מוחמץ טהור.

החברה טענה כי מאחר שהשמן הכיל חומרים רעילים המסוכנים לשימוש בעלי החיים, לא ניתן לעשות בו כל שימוש בישראל, שכן אינו עומד בתקנים ולא ניתן להכניסו לישראל.

בית המשפט העליון בראשות כבוד השופט גרוניס ציין כי בפסיקה נקבע, כי מרמה מצד המוכר, אשר נמנע מלמלא את חובותיו על פי הסכם המכר, תצדיק הוצאת צו האוסר על העברת הכספים למוכר בהתאם להתחייבות המוקדמת על פי כתב האשראי (בר"ע 646/84 שוראב אינדסטרי אנד טריידינג קומפני נ' רמונד סבה - "אונקס", פ"ד לח(4) 693, 699).

כלומר, על פי בית המשפט בעניין פליבה, הגישה המקובלת גורסת, כי רק מרמה, המשמיטה כליל את הבסיס המסחרי של חוזה המכר - על ידי כך שהמוכר שלח במקום סחורה חומר חסר כל ערך, כגון פסולת או אבנים, או לא שלח סחורה בכלל מצדיקה היענות לתביעת עצירת התשלום, ובכל מקרה אחר יהא על הקונה לברר את הסכסוך בינו לבין המוכר בדרך של תביעה נגד המוכר, על יסוד עסקת המכר עצמה".

כמו כן, בהקשר זה נאמר על ידי בית המשפט כי יש לזכור, כי על האוחז בטענת המרמה רובץ הנטל להוכיח כי הטובין שסופקו במסגרת עסקת היסוד הינם חסרי ערך.

בענייננו, לטענת החברה, הסחורה שסופקה לה הינה חסרת כל ערך כלכלי. זאת, מאחר שהשמן, המכיל רעלים, הינו מסוכן לבריאותם של בעלי החיים ולא ניתן יהיה לעשות בו שימוש לשם הזנתם וכן מאחר שישנה אפשרות שכלל לא ניתן יהיה להכניס את השמן לתוך שטחי המדינה, שכן הרכבו הכימי חורג מהנהלים שנקבעו על ידי משרד החקלאות.

יחד עם זאת בית המשפט דחה את בקשת החברה וקבע כי שליחת טובין חסרי כל ערך לקונה, עשויה להוות סימן מעיד לכך שהמוכר הינו רמאי, ולכך שסיכויי הקונה לגבות ממנו בחזרה את כספו באמצעות הליך של תביעה הינו נמוך. יחד עם זאת, בענייננו לא השכילה המבקשת להראות, ולוּ לכאורה, כי החומר שסופק לה הינו חסר ערך לחלוטין, שכן בין היתר לא הצליחה להוכיח כי לא ניתן למצוא שימושים כלכליים חלופיים לשמן מחוץ לתחומי מדינת ישראל.