מדיניות עירונית זה לא הכל
עו

מדיניות עירונית זה לא הכל

עו"ד עופר רזניק, עו"ד אדווה ברדה

בתחילת שנת 2015, ניתן פסק דין חשוב ע"י כבוד השופט מאיר יפרח, בעניין עת"מ 39846-10-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' ועדת ערר מחוזית-מחוז תל אביב, בו נקבע שמסמך מדיניות, אשר על בסיסו הסתמכה הועדה המקומית, עת נימקה את הסיבות לדחיית הבקשה להיתר, אין לו כל מעמד סטטוטורי מחייב ואף לא התגבש לכדי תכנית ברת תוקף: "מסמך מדיניות זה אינו חזות הכול, אין הוא חורג ממעמד של הנחיות פנימיות של רשות מקומית, שאף היא איננה כבולה אליהן בעבותות בל-יינתקו".

במקרה נשוא פסה"ד, החברה היזמית הגישה בקשה למתן היתר בנייה לחיזוק בניין ברחוב אבן גבירול 99 תל אביב, לפי תמ"א 38. החברה עתרה להוספת שתיים וחצי קומות לבניין הקיים, באופן זה שלאחר החיזוק תהיינה בבניין שבע קומות.

הוועדה המקומית דחתה את הבקשה מהטעם שמדיניות הוועדה לגבי רחוב אבן גבירול היא שלא להתיר תוספת קומה ששית מעבר לקומה חמישית שאושרה לחברה מכוח תמ"א 38. החברה הגישה ערר על החלטת הדחייה, וועדת הערר לא קיבלה את עמדת הוועדה המקומית, אשר אף ביטאה העדפה למתן היתרי בנייה מכוח תמ"א 38 בדרך של הריסה ובנייה מחדש על פני הדרך של חיזוק המבנה הקיים.

המדיניות שקבעה הוועדה המקומית לעניין בנייה ברחוב אבן גבירול, לפיה, בין השאר "מצפון לכיכר רבין, בשני צדי הרחוב, גובה המבנים יהיה עד 9 קומות, מהם 2 קומות עליונות בנסיגה, בחלק זה תותר בנייה חדשה בלבד עפ"י מסמך מדיניות זה" – לא הרשימה את בית המשפט, כפי שלא הרשימה את וועדת הערר. קרי, במסגרת פסק הדין של כב' השופט יפרח, בית המשפט דחה את העתירה של הועדה המקומית וקבע כי מדיניות העירייה אינה מהווה משקל מכריע בהחלטה לאשר תכניות בנייה. 

כך יוצא, כי מסמך מדיניות רשמי של רשות מקומית אינו יכול להוות תחליף לתוכנית מתאר, כאשר לא ניכרות ממנו מטרות הרשות ויישומן בפועל באופן ברור ומסודר. בימים האחרונים ערערה הועדה המקומית לבית המשפט העליון, אך בינתיים, עד שיאמר דברו, פסק הדין של השופט יפרח גורם לצמצום משמעותי בעצמאותה של העירייה ביצירת חזון העיר, מצב שעלול להשליך לנושאים נוספים, כגון תחבורה ציבורית בשבת, סוגי העסקים הרצויים, ועוד.

מאידך, לאחרונה אנו נתקלים ברשויות אשר מיישמות מדיניות ללא מתווה מדיניות מסודר וברור, מצב שיוצר אי וודאות בקרב התושבים, ואולי טוב הדבר שנוכל לצפות מרשויות להפנות יותר משאבים ליצירת מתווה מסודר של חזון העיר, שיהיה זמין לכל דורש. אך מכאן עולה השאלה, האם ירצו התושבים כי המחוקק/חבר הכנסת הוא זה שיעסוק במשימה כה חשובה של יצירת חזון עירם? התשובה לכך ברורה, ובפועל נראה שרוב התושבים יעדיפו שראש העיר הנבחר, הוא זה שיתווה את הדרך, וכעת נותר לקוות כי העליון יעשה את מה שהוא עושה הכי טוב – ויאזן בין השניים, כך שהחוק היבש ומסמך מדיניות של רשות יוכלו לדור בכפיפה אחת.