זכות העיון בתיק משפטי – האם טיעונים משפטיים נחשבים למעין סוד מסחרי?

ביום 20.6.2017 התקבלה החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ליאת בנמלך בבג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' נ' ממשלת ישראל. ההחלטה עסקה בזכות העיון של בעלים של דירה בבניין אשר לגביו הוגשה בקשה למתן היתר להריסה ובניה מחדש מכוח תמ"א 38, המתנגד להריסה כאמור. המבקש טען כי ככל הידוע לו עניינה של העתירה הוא תכליתה ויישומה של תמ"א 38 והוא מעוניין לבחון האם יש בחומר שבתיק, ובפרט בכתב העתירה, כדי לסייע לו. המועצה הארצית לתכנון ובנייה (המשיבה באותה עתירה) הודיעה כי אין לה התנגדות לבקשה לעיין בחומר שבתיק, ואילו מרכז השלטון המקומי ופורום הערים העצמאיות אשר עתרו לבג"ץ, התנגדו לבקשה. לטענתם, עיון של בעל הדירה בכתב העתירה יוביל לפגיעה מסחרית במשרד באי כוחם, ויפגע ב"יתרון התחרותי" שלהם. עוד הוסיפו כי לימוד טענות דרך קריאת פסק דין אינו זהה לקריאה מלאה של כתב הטענות עצמו, וכי לפחות בנסיבות מסוימות יש לכתב הטענות מאפיינים של "סוד מסחרי". מנגד, בעל הדירה טען כי עניינו בעיון הוא עניין אישי, ולא מקצועי, ועוד הדגיש כי העותרים הם גופים ציבוריים, וכי אין בכוונתו להפר את זכויות היוצרים של באי-כוחם.

בהחלטה קבעה כבוד הרשמת בנמלך כי הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון...", וכי במקרה זה די בכך שהסוגיה המשפטית נשוא העתירה רלבנטית להליך המתנהל או שיתנהל בעניינו של בעל הדירה. לדידה, העתירה עוסקת בעניין ציבורי מובהק, ואין לה נגיעה לעניינים שבצנעת הפרט או המצויים תחת הפרטיות העסקית של בעלי הדין. עוד קבעה כבוד הרשמת בנמלך כי אינה סבורה שהטעמים שהעלו מרכז השלטון המקומי ופורום הערים העצמאיות הם בבחינת "טעם ממשי וכבד משקל" המצדיק את שלילת העיון בתיק, בציינה כי טיעון משפטי הנכלל בכתב טענות המוגש בהליך המתנהל בדלתיים פתוחות אינו בבחינת "מידע עסקי ... שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים" (ראו הגדרת "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-19999).

 החלטה זו מחזקת את עקרון פומביות הדיון בכמה מישורים. ראשית, היא מרחיבה את העיקרון באופן שיחול לא רק על הדיונים עצמם ועל פסק הדין, אלא על כתבי הטענות עצמם. שנית, ההחלטה למעשה קובעת, שטיעונים משפטיים, אשר בבסיסם מבוססים על פסקי דין והחלטות שהם בעצמם פומביים, אינם יכולים להיחשב לסוד מסחרי. דהיינו, גם אם מדובר היה בבדיקה משפטית מורכבת, לא תהיה בכך הגנה לעו"ד מפני חשש מהעתקה של הטיעונים המשפטיים על ידי גורמים מתחרים לו. יצוין, שההחלטה מבחינה בין הטיעון המשפטי, שאינו מוגן כסוד מסחרי, לבין הכתיבה המשפטית, שעשויה להיות מוגנת בזכויות יוצרים.

חשוב להדגיש שבאותו עניין התייחסה כבוד הרשמת לכך שמדובר בעניין ציבורי מובהק, ואין בו עניינים הנוגעים לצנעת הפרט או למידע אישי של מי מהצדדים. התייחסות זו חשובה הן משום כך שבפועל, מרבית התיקים בבתי המשפט דנים גם בנושאים פרטיים, ומשכך ספק אם ניתן יהיה להחיל את ההחלטה על כל עניין שהוא. שנית, כלפי הלקוחות, משמעות הדבר שבית המשפט ימשיך לערוך איזונים על מנת שלא לפגוע בזכויותיהם של הצדדים המתדיינים.