פסקי הדין הישראלים אכיפים גם בחו"ל - משמעויות והשלכות
אנו חיים כבר שנים רבות בתוך עולם גלובלי בו נוצרים קשרים עסקיים בין יבשות, ונותני שירות כבר מזמן אינם מתייחסים לגבולות פיזיים. חברות ישראליות רבות מעסיקות אנשים היושבים בצד שני של הגלובוס, לעיתים בתפקידי מפתח, המהווים מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות של החברה. כתוצאה מכך, נוצרים סכסוכים, המאלצים את מערכות המשפט בעולם להתמודד עם נורמות משפטיות במדינות השונות, חוקים מקומיים וכדומה.
אך מה קורה כאשר חברה ישראלית מוצאת עצמה בסכסוך עם שותף במדינה זרה, והאחרון מתחמק מקבלת כתב התביעה ולאחר מכן מביצוע פסק הדין, שניתן בהיעדר הגנה?
לאחרונה, בית המשפט העליון באחת המדינות בארה"ב, נדרש לסוגיה זו והחלטתו הייתה חד משמעית וברורה ובעלת משמעות רוחבית: מתן גיבוי מלא לבית המשפט בישראל אל מול ניסיונות ההתחמקות מכיבוד פסק הדין שלו.
בתיק שהגיע לפתחו של בית המשפט בארה"ב, משרד ייעוץ בישראל תבע אזרחית אמריקאית אשר כיהנה בתפקיד בכיר בקבוצת ארגונים עסקיים. לאחר שהקבוצה הזדקקה לייעוץ באחד ממיזמיה, התקשרה הנתבעת עם המשרד הישראלי למתן הייעוץ, כאשר התשלום נגזר מהעמלות שהתקבלו כתוצאה מאותו ייעוץ. בהסכם בין הצדדים נקבע, כי הדין שיחול הינו הישראלי ולבתי המשפט בישראל תהיה סמכות שיפוט בלעדית במקרה של מחלוקות הנובעות מההסכם.
לאחר סיום ההתקשרות, ניתן כנגד הנתבעת, שלא שילמה את העמלות המוסכמות ולכן משרד הייעוץ תבע אותה בישראל. כיוון שהנתבעת כאמור לא מתגוררת בישראל, הוגשה התביעה על ידי משרד השריף המקומי, זאת בהתאם לסדר הדין המקומי והליך המסירה של כתב התביעה אף כלל שיחה טלפונית שנערכה בין השריף לבין הנתבעת. בשיחה זו, הודיעה הנתבעת, כי אינה מוכנה לקבל את התביעה לידיה. בית המשפט הישראלי מצא שהנתבעת התחמקה מקבלת כתב התביעה ופסק נגדה בהיעדר הגנה.
בנוסף לכך, דרש משרד הייעוץ מבית המשפט בארה"ב להכיר בפסק הדין הישראלי על פי "חוק הכרה", המכיר בפסקי דין זרים בנושאים כספיים. בית המשפט העליון אכן הכיר בפסק הדין הישראלי ואיפשר לאכוף אותו.
כאן המקום להרחיב מעט על חוק ההכרה או בשמו המלא UNIFORM FOREIGN MONEY JUDGMENTS RECOGNITION ACT. מטרת חוק זה להסדיר סכסוכים כספיים בהם מעורבים חברות או אנשים ממדינות שונות. לשם כך נדרש הסכם הדדיות בין מערכות המשפט השונות, באישור הממשלות. חשוב לציין, כי החוק אינו קובע הליך אכיפה אחיד, אלא קובע, כי פסק דין שהתקבל במדינה זרה, יוכר וייאכף באופן שבו היה מתקבל במערכת המשפט המקומית.
בחוק ישנם מספר סעיפים, הקובעים את התנאים להכרה בפסק דין זר, כגון הליך מסירת כתב התביעה התנהל כראוי ועל פי סדר הדין, לפני תחילת ההליך הנתבע הסכים לסמכות השיפוט של בית המשפט הזר, הנתבע התגורר במדינה הזרה כאשר ההליכים נפתחו או היה חלק מתאגיד במדינה זרה והוא שימש מקום עבודתו.
חוק ההכרה, המיושם במדינות השונות, בא לעולם בעקבות מקרים שבהם פסקי דין לא הוכרו על ידי מערכות משפט במדינות אחרות, אם בגלל אי שביעות רצון מפסק הדין שניתן, או בגלל שבאותן מדינות מדיניות ההדדיות לא אושרה על ידי הממשלה. יש לציין, כי חתימה על הדדיות וחוק ההכרה, משמעותה הכרה באמינותה של מערכת המשפט של אותה מדינה. ישראל בהיותה חתומה עם ארצות הברית (ומדינות נוספות) על הסכם זה, זוכה למעשה מצד מערכת המשפטית האמריקאית לאמון מלא.
בחזרה לתיק שהתנהל לאחרונה בארה"ב, הנתבעת ערערה בטענה, כי אין לאכוף את פסק הדין מכיוון שלא התנהל בהתאם לחוק סדר הדין האזרחי המקומי אלא שהערעור נדחה והנתבעת נדרשה לשלם.
חוק ההכרה והאמון של מערכת המשפט האמריקאית במשפט הישראלי באו לידי ביטוי באופן אופטימלי, במקרה זה. בהחלטתו, העביר בית המשפט בארה"ב מסר חזק וברור: במידה והתביעה מוגשת ומומצאת כדין, לא יתאפשר להתחמק מפסק הדין גם אם הנתבע נמצא בצידו השני של העולם.
לפיכך, נשיא המלצה חמה לתובעים וגם לנתבעים. לראשונים, לא להסס לנקוט בהליכים נגד נתבעים מעבר לים. חברות וארגונים ישראליים המוצאים עצמם בסכסוך משפטי, אל להם לחשוש מהגשת תביעות. מערכות המשפט מעבר לים מכירות בפסקי הדין הישראלים, מכבדות ודורשות מהנתבעים לפעול על פיהם. לעומת זאת, לנתבעים, המסר של בית המשפט בארצות הברית הוא שמוטב שיגישו כתב הגנה, במקום לנסות ולהתחבא ולקוות שבית משפט במדינה אחרת לא יאפשר לאכוף פסקי דין שיינתן נגדם.
