עו"ד תביעה כספית, תביעות ייצוגיות ופיצויים הולמים
בשנים האחרונות עולה השאלה בנוגע ליעילותם של התביעות הייצוגיות והסכמי הפשרה מאחוריהן לאור הפער בין שוויו הנחזה לשוויו הממומש במקרה של הסדר פשרה בתביעה ייצוגית. בית המשפט העליון בעניין רייכרט אף התייחס לבעיה והציע מספר פתרונות אפשריים, והמרכזי בהם מציע כי קביעת שכר הטרחה והגמול של עורך הדין יקבע כאחוז משוויו הממומש של ההסדר. אך האם פתרון הוא המתאים ביותר או שמא ייצור בעיה חדשה וחמורה אף עוד יותר?
הרציונל העומד מאחורי חוק התביעות הייצוגיות מתבסס על שניים: הרתעה המאפשרת זכות גישה לערכאות לאוכלוסייה המתקשה לפנות לביהמ"ש ופיצויים הולמים לנפגעים מהפרת הדין. בפתרון המוצע, בו שכר טרחתו של עו"ד בתביעה ישולם או יקבע רק לאחר מימושו של ההסדר וביחס ישיר אליו, יגרום לשלוש תוצאות: ראשית, עורך הדין ישקול צעדיו טרם הצטרפותו לתיק בתביעה ייצוגית מסוג זה, יבחן לעומקו ולרוחבו את הקהל המיוצג וישאל עצמו האם הוא עשוי להצליח לממש את תוצאותיה של תביעה כספית. בפועל, השינוי יוביל לצמצום בהגשת התביעות ולהקטנת הפיצויים, גם בתביעות ערכיות וחשובות שתבחנה לפי סיכויי הצלחת מימושם; שנית, כנגזרת ישירה מהסוגיה הראשונה, הנתבעים ינסו בכל כוחם לטשטש ולהקשות על הצגת הקהל הפוטנציאלי טרם התביעה, ובכך להקשות על עורך הדין התובע להבין את סיכויי הצלחתו ולחשב את הפוטנציאל הכלכלי החבוי במקרה, דבר שעלול לגרום לירידה בהרתעה מפני תביעות ייצוגיות; שלישית, ייווצר עומס מיותר על בית המשפט: תביעה שכבר יצאה לדרכה, והיתה יכולה להסתיים בפשרה בין הצדדים, ינסה עו"ד להגיע לפיצויים מקסימליים, הרי אם יודע הוא כי שכר טרחתו מושפע ממימוש תוצאות התביעה, ינסה להגדיל את הפיצויים ביחס לפוטנציאל המימוש שהוא צופה מהתביעה, ובכך למעשה שכר טרחתו יוותר ללא שינוי, וכך תתרחש הפעולה ההפוכה ממימוש התביעה – במידה ויצליח לממש את סכום התביעה הגדול מהסכום שהיה נקבע בהסכם פשרה, הרי יצליח להגיע לשכר המבוקש על ידו במימוש קטן יותר של מבקשים.
תרחישים אלו, עלולים לפגוע בתכליתו של החוק ואינם נותנים פתרון לפער בין שווי נחזה לשווי ממומש בהסכמים בתובענות ייצוגיות. האם הפתרון דווקא היה עשוי להגיע מכיוון פרקטי-מעשי?
כדי להתמודד עם הבעיה שברגע שמסתיימת התביעה או מגיעים לכדי פשרה, אין תמריץ לצדדים לממש תביעה כספית לכלל האוכלוסייה הנפגעת, עלינו לבצע מספר פעולות משותפות: ראשית, ברגע שאישר בית המשפט את התביעה לפי סעיף 6 לחוק, על הנתבע להמציא את פירוט הקבוצה שנפגעה לכאורה, בחתך שמי. בעולם ניהול הנתונים הקיים לא צפויה להתעורר בעיה, ועליו ליידע אותם במרשתת או בהודעה אישית – כפי שנוהגים אותם ארגונים לבצע כשציבור לקוחותיו הוא החייב לארגון. בכך אוטומטית תעלה רמת המודעות הפוטנציאלית למימוש התביעה; שנית, על בית המשפט למנות נאמן, אשר אצלו יופקד סכום הזכייה בתביעה (גם אם מדובר בהסכם פשרה). אותו נאמן יהיה אחראי על מימוש תביעה כספית ומימונו יתבצע ביחס לסכום הזכייה כפי שמחושבת עלות שכר טרחתו של עו"ד (הסכום אגב, לא יעלה לכדי עלות נוספת, אלא יופרש מאלו שלא פנו לממש את זכייתם, כך שהעוגה הכלכלית תוותר ללא שינוי); שלישית, המדינה תיצור כלי אינטרנטי, המכיל בתוכו אפשרות לזיהוי עצמי ולהפקדת הכסף ישירות למבקש. כלי זה יקל על הפרוצדורה הקיימת למימוש זכייה בתביעה – באופן דומה לאתר האינטרנט שהקימה המדינה בעניין הביטוח הלאומי.
הפתרון לבעיה דווקא עשוי היה להגיע באמצעות הנגשת המידע בעולם העכשווי, ולאו דווקא ע"י הטלת אחריות על עו"ד המייצג בתביעות ייצוגיות.
