דה מרקר:בית המשפט צימצם את עצמאות העירייה בקביעת חזון העיר

בתחילת 2015 ניתן פסק דין חשוב על ידי השופט מאיר יפרח, בעניין עתירה מינהלית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב נגד ועדת הערר של מחוז תל אביב. בפסק הדין נקבע כי מסמך מדיניות שעל בסיסו הסתמכה הוועדה המקומית, כשנימקה את הסיבות לדחיית הבקשה להיתר - אין לו כל מעמד סטטוטורי מחייב, ואף לא התגבש לכדי תוכנית בת-תוקף: "מסמך מדיניות זה אינו חזות הכל. אין הוא חורג ממעמד של הנחיות פנימיות של רשות מקומית, שאף היא אינה כבולה אליהן בעבותות בל יינתקו", כתב השופט יפרח.

במקרה שבו עסק פסק הדין, החברה היזמית הגישה בקשה למתן היתר בנייה לחיזוק בניין ברחוב אבן גבירול 99 בתל אביב, לפי תמ"א 38. החברה עתרה להוספת שתי קומות וחצי לבניין הקיים, כך שלאחר החיזוק יהיו בבניין שבע קומות. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה, מהטעם שמדיניות הוועדה לגבי רחוב אבן גבירול היא שלא להתיר תוספת קומה שישית מעבר לקומה חמישית שאושרה לחברה מכוח תמ"א 38.

[רחוב אבן גבירול 99 בתל אביב. תושבי העיר יעדיפו שאת המדיניות תקבע העירייה]
רחוב אבן גבירול 99 בתל אביב. תושבי העיר יעדיפו שאת המדיניות תקבע העירייהעופר וקנין

החברה הגישה ערר על החלטת הדחייה, וועדת הערר לא קיבלה את עמדת הוועדה המקומית, שאף ביטאה העדפה למתן היתרי בנייה מכוח תמ"א 38 בדרך של הריסה ובנייה מחדש על פני הדרך של חיזוק המבנה הקיים. המדיניות שקבעה הוועדה המקומית לעניין בנייה ברחוב אבן גבירול - שלפיה, בין היתר, "מצפון לכיכר רבין, בשני צדי הרחוב, גובה המבנים יהיה עד תשע קומות, מהן שתיים קומות עליונות בנסיגה, ובחלק זה תותר בנייה חדשה בלבד על פי מסמך מדיניות זה" - לא הרשימה את בית המשפט, כפי שלא הרשימה את ועדת הערר. בית המשפט דחה את העתירה של הוועדה המקומית, וקבע כי מדיניות העירייה אינה מהווה משקל מכריע בהחלטה לאשר תוכניות בנייה.

כך יוצא כי מסמך מדיניות רשמי של רשות מקומית אינו יכול להוות תחליף לתוכנית מתאר, כשלא ניכרים ממנו באופן ברור ומסודר מטרות הרשות ויישומן בפועל. בימים האחרונים עירערה הוועדה המקומית לבית המשפט העליון - אך בינתיים, עד שהעליון יאמר את דברו, פסק הדין של השופט יפרח גורם לצמצום משמעותי בעצמאותה של העירייה ביצירת חזון העיר - מצב שעלול להשליך על תחומים נוספים, כמו תחבורה ציבורית בשבת, סוגי העסקים הרצויים ועוד.

מאידך, באחרונה אנו נתקלים ברשויות מקומיות שמיישמות מדיניות ללא מתווה מדיניות מסודר וברור - מצב שיוצר אי-ודאות בקרב התושבים. ואולי טוב הדבר שנוכל לצפות מרשויות להפנות יותר משאבים ליצירת מתווה מסודר של חזון העיר, שיהיה זמין לכל דורש. תל אביב וירושלים - שתי הערים הגדולות בישראל - הן דוגמה חיובית לתכנון מדיניות ויישום חזון עיר, כפי שנעשה בעניין הרכבת הקלה, למשל, שכבר נבנתה בירושלים ורק התחילה להיבנות בתל אביב כעת.

בעידן שבו המידע זמין לכל דכפין, שיתוף הציבור ופעילות להגברת השיתוף ברמת השכונה, ברמת הרובע וברמה הכלל-עירונית - חשובים ביותר, ויכולים לחסוך לרשות המקומית עתירות מינהליות רבות. הדרך עוד ארוכה - אך כיום, לעתים די בגלישה קצרה באינטרנט כדי להבין מהי מטרתה של הרשות בסלילת כביש חדש, סגירת עסקים וכדומה.

כמובן, נושאים כמו סגירת עסקים בשבת בתל אביב לעולם לא יוכלו להיות מתורגמים לחזון עיר מסודר, לאור המחלוקות הרבות בכור ההיתוך העירוני. האם ירצו התושבים שהמחוקק הוא שיעסוק במשימה של יצירת חזון עירם? נראה כי רובם יעדיפו שראש העיר הנבחר הוא שיתווה את הדרך. כעת נותר לקוות כי העליון יאזן בין השניים - כך שהחוק היבש ומסמך המדיניות של העירייה יוכלו לדור בכפיפה אחת.

הכותבים הם עורכי דין מהמחלקה המוניציפלית במשרד 
עו"ד גדעון פישר ושות'

למידע ופרטים נוספים -  צרו עימנו קשר