חברה ממשלתית- כשעסקים ואינטרס הציבור נפגשים

חוק החברות הממשלתיות[1] נחקק בשנת 1975 על מנת להסדיר את פעילותן של חברות בשליטת המדינה. המחוקק דאז רצה להשיג איזון, בין הגמישות העסקית והתפעולית של החברות הממשלתיות, לבין הפיקוח ההכרחי של המדינה לנוכח מחויבותה לכספי הציבור המושקעים בחברות.[2]
 

38 שנים חלפו מאז, האם מטרה זו הושגה? ננסה לנתח מטרה זו משני צדי המתרס: מחד גיסא, אין ספק כי החוק בנוסחו היום מותיר לממשלה את הכוח והיכולת לכוון ולפקח על פעילות החברה. כך לדוגמה: ס' 11 לחוק מונה שורת נושאים הטעונים אישור הממשלה לרבות, הגדלת הון מניות, הנפקת מניות בכורה, מיזוג חברה, שינוי במטרות חברה וכו'. ס' 9 לחוק קובע כי חילוקי דעות בין החברה לבין רשות החברות הממשלתיות, בנושא הקמת חברה ורכישת מניות בחברה קיימת, יוכרעו על ידי החלטת ממשלה. ס' 9א לחוק קובע כי יש צורך באישור הממשלה כאשר החברה מבקשת ליטול על עצמה התחייבות או להעניק זכות. מאידך גיסא, החוק מנסה להקנות לחברה אוטונומיה בניהול ענייניה על בסיס עסקי. לדוגמה: ס' 4 לחוק קובע כי על חברה ממשלתית לפעול לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא ממשלתית, אלא אם הממשלה קובעת שיקולי פעולה אחרים.   ניכר כי קיים מתח מתמיד בין הערכים המתחרים, חופש עסקי לעומת פיקוח. האוטונומיה לניהול עסקי אינה מושגת במלואה, שכן החלטות רבות טעונות את אישור הממשלה ורשות החברות הממשלתיות. היינו, הבירוקרטיה גורמת להאטה בקצב החברה שמובילה בסופו של יום לפגיעה עקיפה בכספי הציבור. 
 

בפועל, נתונים מהשטח מוכיחים כי רק מקצת מהחברות הממשלתיות ("אל על", "צים", "כימיקלים לישראל") פועלות במתכונת עסקית, וזו מהווה יעד מרכזי בפעולתן. לעומתן, פעילותן של חברות ממשלתיות אחרות אינה מרוכזת בהשגת רווחים, בין היתר, בשל היותן מונופולים ("בזק", "חברת החשמל", "חברת מקורות"). נתונים אלו מדברים בעד עצמם, וממחישים את חוסר האיזון הקיים בין חופש עסקי לפיקוח, הלכה למעשה.  מבקר המדינה העיר, כי כאשר תאגידים ממשלתיים עוסקים בפעילות כלכלית עסקית, ואפילו יש באותה פעילות גם תרומה עקיפה נוספת, הרי מבחנה העיקרי, ובמקרים רבים הבלעדי של אותה פעילות הוא בתוצאות העסקיות.[3] נסיים בחומר למחשבה מתוך פסקה המחדדת את הבעייתיות המתוארת מכיוון קצת אחר: "אחת המטרות של הקמת צוות דירקטורים מקצועי, כפי שהציג אתמול שר האוצר, היא גם לאייש מאות משרות שממתינות פנויות בימים אלה בחברות הממשלתיות. אלא שכאן מתעוררת השאלה האם באמת יש צורך באיוש המשרות הללו? האם גודל הדירקטוריון בחלק מן החברות הללו באמת הולם את הפעילות העסקית שבתחום אחריותן"?[4] [1] חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975. (להלן: "החוק"). [2] דברי הסבר להצעת חוק החברות הממשלתיות, ה"ח, תשל"ג, 317. [3] אקשטיין, זילברפרב ורוזוביץ' הפרטת חברות בישראל 134, 135 בר אילן (1998). [4] נעמה סיקולר, אמות המידה של שר האוצר, כלכליסט 6.11.13.