פסקי הדין של בג"ץ והשפעתם על ראשי הרשויות המקומיות

מנהל המחלקה המוניציפאלית, ביקורת פנים ודיני ספורט

ביום 22 באוקטובר 2013 התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, כאשר מירב תשומת הלב הופנתה לערים , נצרת עלית, רמת השרון ובת ים, בהן התמודדו וביקשו את אמון הציבור שלושה ראשי ערים, אשר הועברו מכהונתם על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.
 

בג"ץ קבע בעניינם של ראשי הרשויות המקומיות רוכברגר וגבסו , כי עצם הגשת כתב אישום כנגד ראש רשות, נופל בגדר הוראות סעיף 22  לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975(להלן:"החוק"), ולמעשה מהווה התנהגות שאינה הולמת, אשר מחייבת את מועצת הרשות המקומית לשקול את העברת ראש הרשות מתפקידו.
 

קריאת סעיף 22 לחוק מעלה, כי המחוקק התייחס למספר תנאים עליהם יש לעמוד, בטרם תכריע מועצת הרשות המקומית , האם יש להעביר את ראש הרשות מתפקידו.
 

בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק, בכדי שמועצת העיר תתכנס, יש להגיש בקשה החתומה על ידי מחצית מחברי המועצה, במסגרת כינוס הישיבה יש לתת לראש הרשות את ההזדמנות לשאת את דברו, החלטת מועצת העיר צריכה להתקבל ברוב של 75 אחוז מחברי המועצה, כאשר ההליך כולו כפוף לקבלת אישורו של שר הפנים.
 

בג"ץ בפסקי דינו קבע נורמה משפטית חדשה, ולפיה במקרה של הגשת כתב אישום, על מועצת העיר להתכנס בהתאם להוראות סעיף 22 בכל מקרה, כאשר היה ומועצת העיר לא התכנסה משמעות הדבר היא כי , המועצה החליטה שלא להעביר את ראש הרשות מתפקידו.
 

היבט נוסף אשר יש לתת עליו את הדעת הוא מרחב התערבות בג"ץ בשיקול דעת מליאת מועצת העיר המהווה למעשה נציגות מצרפית של כלל התושבים, אשר בהתאם להוראות החוק לה מסורה הסמכות לקבל החלטה, האם להעביר את ראש הרשות מכהונתו, תוך שקילת מירב והשיקולים הרלוונטיים.
 

במסגרת פסקי דינו, קבע בג"ץ את אמות המידה, שעל מועצת העיר לשקול בבואה להעביר ראש רשות מכהונתו, כאשר זה בג"ץ נתן משקל מרכזי לחובת בית המשפט להגן על אמון הציבור.
 

חרף קביעת בג"ץ ורצונו להגן על אמון הציבור, לאחר ספירת הקלפיות נמצא, כי  ראשי העיריות המודחים נבחרו בשנית וזאת ברוב גדול, ולאחר שהיה ידוע לציבור כי כנגד ראשי הרשויות תלוי ועומד כתב אישום.
 

בחירתם של ראשי הרשויות בשנית, תוביל בוודאות להליך משפטי נוסף בפני בג"ץ, בו יצטרך זה לקבל החלטה, האם ראוי, כי זה יתערב פעם נוספת בהליך דמוקרטי בו הציבור אמר את דעתו וזאת בניגוד לעמדת בג"ץ, כל זאת כאשר ברקע, המחוקק מבקש לתקן את החוק, על מנת להימנע ממצב בו עצם הגשת כתב אישום תוביל להדחת ראש רשות מכהן.