האם רצוי שמבקר הפנים בחברה ציבורית יהיה עובד הארגון המבוקר, או רצוי דווקא מבקר חיצוני?

כל גוף ציבורי, לרבות חברה ציבורית, חברה לתועלת הציבור וחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, חייב בקיום ביקורת פנימית.
 

הביקורת הפנימית הנה פעילות מעין שיפוטית, שעניינה בדיקה והערכה עצמאית ואובייקטיבית של תהליכים ופעולות שנעשים בארגון, לרבות תהליכי בקרה, מיפוי הסיכונים וניתורם וממשל תאגידי. על הביקורת הפנימית לבדוק את תקינותן של פעולות הארגון ושל נושאי המשרה וממלאי התפקידים בו - בהיבטי שמירה על החוק, ניהול תקין, טוהר מידות, חיסכון ויעילות.
 

בעת עבודתו, על אף כפיפותו להנהלת החברה, ועל מנת לשמור על האינטרס הציבורי ועל האינטרס של מקבלי השירותים מהגוף המבוקר ו/או המשקיעים בו, על מבקר הפנים לגלות אובייקטיביות רבה, ונאמנותו צריכה להיות בראש ובראשונה לחוק.  
 

ברשות לניירות ערך סבורים כי השוק מייחס אמינות גבוהה יותר לחוות דעתם של "שומרי הסף" של החברות, בהם מבקר הפנים ורו"ח מבקר, משום שיש להם תמריץ קטן יותר לשקר או להטעות את המשקיעים. 
 

חוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992 לא קבע  האם המבקר יהיה פנימי- עובד החברה או אדם חיצוני אשר ייתן לה שירותים. במקרה של רו"ח מבקר, נקבע חד משמעית בחוק החברות, כי רו"ח המבקר יהיה "בלתי תלוי בחברה, במישרין או בעקיפין". על כן- מה עדיף - מבקר פנימי שהנו עובד חברה או אדם חיצוני שנותן לחברה שירותי ביקורת פנים?
 

כאשר מבקר פנימי הנו עובד הארגון המבוקר, קרי: חלק בלתי נפרד מהארגון בו הוא מכהן, ולא נטע זר בו כמו נותן שירותים, הדעת נותנת, כי ההתייחסות של הארגון ואנשיו לביקורת הפנימית הנה חיובית יותר, ורואה בביקורת  - ככזו שתפקידה לתקן ליקויים בתפקוד הארגון לטובתו, ולא רק על מנת להוכיח את הארגון טעויותיו וכשליו.
 

זאת ועוד, מבקר פנים שהינו עובד הארגון, הינו בעל גישה מהירה וקלה יותר למאגרי החברה השונים, לעומת גורם חיצוני נותן שירותים. זאת -  מחשש לדליפת מידע רגיש לארגון אל מחוצה לו.  בשל סיבה זו, תוגבל גישתו של גורם חיצוני למידע, יותר משל עובד פנימי. כמו כן, בהיותו מבקר פנימי בחברה -  ההנחה היא כי עבודתו תהיה תמיד תקיפה יותר, מאחר והוא אינו בגדר "אורח" בארגון.  
 

בנוסף, על פי המצב החוקי כיום, היכולת להפסיק את מתן שירותי הביקורת על ידי נותן שירותים -  קלה יותר לעומת המקרה בו מבקר הפנים הינו עובד הארגון, שכן, חוק החברות וחוק הביקורת הפנימית קובעים תהליך מורכב להפסקת כהונת מבקר פנים, אשר אינו נדרש במקרה של נותן שירותי ביקורת חיצוני. על פי חוק החברות, לצורך הפסקת כהונת מבקר פנים יש לקבל את הסכמתו, או לחילופין את החלטת הדירקטוריון וועדת הביקורת (אשר הנה גוף בלתי תלוי בזכות הדירקטורים החיצוניים החברים בה) וכל זאת לאחר שניתנה למבקר ההזדמנות להשמיע את דבריו.
 

לעומת זאת, ההתקשרות עם נותן שירותי ביקורת פנים חיצוני יכולה להיות מלכתחילה לתקופה מוגבלת, ויכולה להיפסק לאלתר בהחלטת הארגון, כאשר סביר, כי ככל שירצה נותן השירותים בחידוש או בהמשך ההתקשרות עימו - ינהג "ביד רכה" עם הארגון בביקורתו לשם קבלת אהדתו. יצוין, כי ניתן לשנות זאת, באמצעות שינוי חוק החברות שיקבע, כי גם לשם הפסקת כהונת מבקר פנים שהינו חיצוני לחברה  -יש לעבור את אותו תהליך של דירקטוריון ובעיקר של  ועדת ביקורת, באופן דומה לזה שקיים לגבי הפסקת כהונתו של רו"ח מבקר שהנו, על פי חוק, חיצוני ובלתי תלוי בחברה.
 

עם זאת, ועל אף היתרונות שמנינו להיותו של מבקר פנים עובד החברה, קיימת דעה, כי היותו מבקר פנימי מעלה את החשש, כי ערך האובייקטיביות ייפגע ועבודת הביקורת תהיה שולית ובלתי מורגשת, שכן היותו של אדם עובד ארגון מפתחת אצלו, באופן טבעי, סולידריות ונאמנות לארגון, אשר מקשים על העברת הביקורת הנדרשת.

לדעת רבים, ניטרול החשש, יכול להיות מושג באמצעות הנחיה שפרסמה הרשות לניירות ערך* שמטרתה היתה גילוי בדבר היקף הפעילות ותקינות העסקת מבקר הפנים ופעולתו, ובתוך כך, גילוי אודות זהותו של מבקר הפנים, ניסיונו, השכלתו, הכללים המקצועיים לפיהם הוא פועל, היקף עבודתו, מועדי הגשת דוחות הביקורת, מועדי הדיון בממצאיו, האם הינו עובד התאגיד או מעניק שירותים חיצוני, האם ניתנה לו גישה חופשית בלתי אמצעית למערכות המידע של התאגיד, לרבות נתונים כספיים. הרשות לניירות ערך סבורה, כי תוצר הלוואי של הצורך בגילוי -  צפוי להיות תמרוץ הארגון והמבקר לפעול ביתר שאת בתחום ביקורת הפנים, ובכך לסייע ולהגן על ציבור המשקיעים. כלומר, התשובה לשאלה מה עדיף אינה חד משמעית.
 

יודגש, כי עמדתה של לשכת המבקרים הפנימיים-ישראל, הינה - כי בעוד שהעסקת אדם בארגון מפתחת אצלו סולידריות ונאמנות לארגון, שתוביל לעשייתו את עבודת הביקורת, שבסופו של דבר הינה לטובת הארגון, בצורה תקינה וטובה, הרי ש"נאמנותו" של נותן שירותים חיצוני מתפזרת על פני לקוחות נוספים, המעלה חשש להיווצרות ניגוד עניינים.
 

נכון להיום, במגזרים רבים קיימת הנחיה כי מבקר פנים יהיה עובד ארגון ולא נותן שירותים חיצוני. בתוך כך, נקבע כי בתאגידים בנקאיים -  המבקר הפנימי ימלא תפקידו במעמד חבר הנהלה, ורק במקרה של היעדר מומחיות בנושא מסוים, יסתייע במיקור חוץ, וגם זאת לאחר יידוע המפקח על הבנקים מראש, כאשר האחריות לכתיבת הדו"ח נותרה על המבקר. כמו כן, במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות, על מבקר הפנים להיות עובד המשרד הממשלתי/הרשות המקומית. כך נקבע גם כי על מבקר פנים בגוף מוסדי (חברות ביטוח, קופות גמל ובתי השקעות למיניהם) או בקופת חולים -  להיות עובד הגוף המוסדי, וכל גורם חיצוני שמסייע לו בעבודתו צריך להיבחר אישית על ידו.

*הנחיה מכוח סעיף 36א לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968.