סוגיות משפטיות נבחרות מעולם הזכיינות

שוק הזכיינות בכלל והיעדר חקיקה ספציפית בנושא

• שוק הזכיינות הנו שוק המגלגל בשנה כ-16 מיליארד דולר.
   
• על אף היקפו הכלכלי של שוק זה והיותו תופס חלק נכבד מהשוק הקמעונאי מדובר בשוק פרוץ מבחינה משפטית, חקיקתית. בניגוד למדינות רבות בעולם, אין כל חקיקה ספציפית להסכמי זכיינות המסדירה את יחסי הכוחות בין המזכה לזכיין. הכל נסמך על חוק החוזים הכללי.
   
• הצורך בחקיקה ספציפית נובע משני צדדי המטבע, הן מצד הזכיינים אשר חשים מעת לעת כי זכויותיהן מקופחות לאור הלקונה בחוק בעניין, והן מטעמן של הרשתות המזכות אשר אף להן אינטרסים, כי מערכת יחסים זו תהא מוסדרת ורצון של הרשת אשר תמיד נראת כצד החזק מול הזכיין מה שלא תמיד נכון בבתי המשפט.
   
• כיום עסוקים בתי המשפט במתן פרשנויות להסכמי זכיינות כאשר אין לשופטים הכלים המשפטיים, קרי חוק ספציפי, אשר יהווה נר לרגליו בעת הכרעה בתיקים בנושא. האמור גורם לאנדרלמוסיה ולפסיקות סותרות, על כל המשתמע מכך.
   
• על רקע חלל חקיקתי זה, משרדנו מטפל, יחד עם המרכז לקידום זכיינות בישראל, בקידום הצעת חוק הזכיינות. עם זאת, בשלב זה בינתיים ועד שיהיה חוק מסודר פעלנו אנו במשרד יחד עם המרכז לקידום הזכיינות וכתבנו קוד אתי וולונטרי המסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים הכוללת בחובה ניגודי אינטרסים רבים בין הצדדים.
   
• בזמנו אימצו את הקוד מספר רשתות מזכות אולם הנו עדין וולונטרי ולא מחייב.
   
• ברי, כי מצד הזכיינים עומד מגזר העסקים הקטנים והבינוניים,  המהווה מרכיב חשוב ותורם בסדר היום הכלכלי - חברתי של המדינה. עצם יוזמת ההצעה מהווה הכרה ציבורית חשובה בנושא ומנוף לקידומו. הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל רואה את עצמה כשותפה מובילה ליוזמות אשר בכוחן להביא לקידום המגזר, אך, לסברתנו, על הצעת החוק להיות אפקטיבית ביותר הן לפעילות הרשות והן לקידום המגזר כולו.
   
• יצוין, כי בכלל חקיקה או התנהלות משפטית יש לשמר האיזונים הנדרשים בין הזכיינים לבין המזכים, לטובת עידוד ענף הזכיינות, וכמו במדינות מערביות, האמור עשוי להביא לגידול של מיליארדים ועשרות אלפי מקומות תעסוקה.

מסמכי יסוד בעסקאות זכיינות

• המסמך המשפטי העיקרי ולמעשה כמעט היחיד ביחסים בין רשת מזכה לזכיין הוא הסכם הזיכיון.
  
  ככל שההסכם מפורט יותר וככל שמסדיר ענייני ניהול יומיומיים באופן מפורש, כך ההסכם ינטרל את המתחים העתידיים ויצמצם "נקודות חיכוך" שעלולות להתעורר בין הצדדים במהלך העבודה המשותפת. כך, לדוגמה, עלולות להיווצר בעיות משפטיות על רקע טענות זכיינים בדבר הטעיה בכל הקשור לרווחים הצפויים ו/או התנגדות של הזכיינים לרכישת המוצרים מן המזכה. תיתכנה גם בעיות משפטיות בהליך שמטרתו להיפטר מזכיין שתפקודו לקוי ופוגע במותג.
  
  באופן כללי, בהסכם הזכיינות הזכיין מתחייב כלפי המזכה, בין היתר, לשמור על "שמו הטוב" ועל אחידות המותג, וכמו כן, לעמוד בהסדר תשלומים, הכולל דמי זיכיון חד- פעמיים, תגמולים חודשיים, ערבויות, קנסות וכיו"ב. המזכה מצדו מתחייב להעמיד לזכות הזכיין את המותג, המוניטין והניסיון הרב של רשת מצליחה או שעתידה להצליח.
  
  להלן התנאים הבסיסיים ביותר אשר יש לכלול בהסכם:
  
  זכויותיו והתחייבויותיו של המזכה (לדוגמא: מתן רשות להשתמש בשם מסחרי, התחייבות למתן בלעדיות באזור מסוים, התחייבות לספק סחורה איכותית, התחייבות למתן יעוץ ניהולי שוטף, התחייבות לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של הזכיין מול צדדים שלישיים. מנגד, זכותו העיקרית הינה להכתיב את המדיניות הכללית);
  
  זכויותיו והתחייבויותיו של הזכיין (לדוגמא: התחייבות לנהל את העסק על פי נהלי המזכה, התחייבות לעשות כמיטב יכולתו לקידום הרשת וכד'. מנגד, מוקנית לו הזכות ליהנות ממוניטין המזכה) ;
  
  המוצרים ו/או השירותים נשוא הזכיינות;
  
  האזור הגיאוגרפי בו מובטחת בלעדיות הזכיין;
  
  תנאי התשלום של הזכיין למזכה (דמי זכיון, תמלוגים חודשיים, קרן פרסום, צורת ההתחשבנות- שוטף +...);
  
  תקופת ההסכם- בלתי מוגבל בזמן, מוגבל בזמן עם תנאי המשך);
  
  תנאים להמשך ההתקשרות ותנאים להפסקת ההתקשרות והחזר מיידי של רכוש מוחשי ובלתי מוחשי, בעקבות הפסקת
  
  ההתקשרות;
  
  תנאים להעברת הזכויות לצד ג';
  
  תנאי שימוש בסימן המסחר (לדוגמא: מתן זכות למזכה לשנות או להחליף את סימן המסחר);
  
  הגנות על הקניין האינטלקטואלי של המזכה (לדוגמא: שימוש באתר האינטרנט, פרסום טלפון להזמנות- למשל, ברשתות מסוימות – קיים מרכז הזמנות אחד שמפזר את ההזמנות לפי אזורים לזכיינים שעה שלזכיינים אין טלפון ישיר להזמנות. בדרך זו הרשתות מבצעות, בין היתר, בקרה על כמות הזמנות).
  
  תנאים בהם יהיו רשאים הצדדים לבטל את ההסכם
  
  מתן זכות להשתמש בסימן המסחר של המזכה במקרה שהמזכה פושט רגל.

יחסי הכוחות בין הצדדים

• יחסי הכוחות בין הצדדים משתנים לאורך שלבי מתן הזיכיון, עם זאת, ניתן לומר כי באופן כללי רוב הזמן ידם של המזכים היא על העליונה.
   
• במסגרת ניהול המו"מ לרוב ידו של המזכה על העליונה. זאת, משום שלרוב המזכה הוא המוכר והחלום להנות מהמוניטין שלו ולהרוויח מכך כסף הוא של הזכיין ואילו הזכיין הוא אלמוני עבור המזכה והזכיין אינו יודע רבות על הפוטנציאל של הזכיין להניב לו רווחים מניהול חנות מזכה. לפיכך, לרוב קל יותר למזכה להכתיב את תנאי ההסכם והזכיין נאלץ להסכים.
   
• בהקשר זה דן ביהמ"ש בפס"ד מיטוב האם חוזה הזכיינות הוא חוזה אחיד בהיבט זה שיש למחוק ממנו כל תניות מקפחות. ביהמ"ש קבע, כי לא הונח לפני הזכיינים "חוזה אחיד" בבחינת חתוֹם – "כזה ראה וקדש", שכן להסכמי הזכיינות צורפו גם נספח ובו הוכנסו שינויים למיניהם על פי בקשת הזכיינים, דבר המלמד שהמזכה היתה מוכנה לשנות מתנאי ההסכם. כלומר, בנסיבות המקרה סבר ביהמ"ש כי החוזה אינו חוזה אחיד. עם זאת, ניתן להסיק כי אפשר ובמקרה בו לא תינתן כל אפשרות לזכיין לשנות מתנאי ההסכם שהוגשו לו יראו בהסכם כחוזה אחיד ויוסרו ממנו תניות מקפחות (ראה תא (י-ם) 6298/00 מיטוב נדל"ן בע"מ נ' רוזמן אלכס (19/03/02)).
  
  מנגד, לעיתים הזכיין הנו "תותח על" במכירות ומוכר בשוק והמזכה מעוניין בו עד מאוד ולכן לעיתים דווקא הזכיין הוא המכתיב את הכללים, אך מקרים אלו הנם בודדים.
   
• לפיכך, ההמלצה האישית שלי לשני הצדדים היא לא למהר, לא לנסות לקצר את "תקופת החיזורים", לא להיכנע ללחצים של הצד השני שתמיד "יש לו מועמדים אחרים ובעוד חצי שעה הוא סוגר עסקה עם מישהו אחר". לזכור שאחרי "ההזדמנות האחרונה" תמיד באה הזדמנות אחרת, לעיתים אף טובה יותר. לרשתות המזכות אני ממליץ לערוך מבחנים למועמדים. בארה"ב לבעיות האמורות ניתן פתרון, אם כי חלקי בלבד, בתקנות הפדרליות המחייבות את המזכה למסור מידע על עצמו, על הרשת ועל תנאי הזיכיון. כמו כן, נקבע כי הזכיין הפוטנציאלי זכאי לפחות לעשרה ימים כדי לעיין במסמכים טרם חתימת הסכם הזכיינות.
   
• בשלב קיום ההסכם- גם בשלב זה ובעיקר בשלב בו המזכה מעוניין לסיים את ההסכם לרוב ידו על העליונה. לעיתים יכול להיות למזכה אינטרס לסיים את ההסכם ו"להיפטר" מהזכיין גם אם בפועל אין סיבה והצדקה משפטית אמיתית לכך, לדוגמא לאחר שהוא בנה שוק לקוחות לסניף הזכיינות, וזאת כדי לקטוף את פרי עמלו של הזכיין.
   
• נוכח כך שאין חקיקה ספציפית לתחום זה הרי שהיחסים בין הצדדים מושפעים רבות מהפסיקה.
   
• במסגרת כך קיימת מגמה שביסודה התפיסה המשפטית לפיה, זיכיון אינו מקנה לזכיינים ו/או למפיצים מעמד של בעלי זכות קניין של ממש בזיכיון, אלא זכותם נחשבת לזכות חוזית בלבד. בעקבות הלכה ומגמה זו נוצרה תופעה, לפיה זכיינים לא זוכים לסעד של אכיפת זכותם מביהמ"ש, גם במקרים של ביטול חד צדדי של הסכם הזיכיון בידי המזכה, אף אם הביטול נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות החוזה, במקרים אלו, בד"כ מופנה הזכיין לבקש סעד של פיצוי מסוים בגין נזקיו ותו לא. רבות נשענת הכרעה שכזו, על הנימוק לפיו, נפגעו "יחסי האמון המיוחדים" השוררים בין המזכה והזכיין, באופן השולל אכיפה של המשך היחסים המסחריים בין הצדדים.
   
• בתוך כך, ניתנו לאחרונה מספר פסקי דין התומכים בגישה זו (מחוזי בחיפה ת"א 628-05 מכללת איסט לונדון, השלוחה בישראל בע"מ נ' בירמן ואח' (26.11.12), השלום בראשון ת"א 50923-12-12 דוקטור לק בע"מ ואח' נ' אזבל ואח' (12.2.13).
   
• עם זאת, מנגד אנו עדים גם למגמה אחרת במסגרתה הוסיפו בתי המשפט לבנה בחומה הבולמת את מגמת הנזילות והצמצום בזכויותיהם של זכיינים, וביסוסן כזכויות בנות אכיפה כך למשל, הכרעת בית המשפט העליון בעניין  אלי בלום נ. אנגלו סכסון [ע"א 5925/06], הכרעת ביהמ"ש המחוזי בת"א בענין ה"פ 748/01 סקיולייף ישראל בע"מ נ. סקיוטק אלחוטית (08) בע"מ.
   
• בעניין אלי בלום נקבע, כי ההסכם נוסח על ידי אנגלו סכסון וקובע מפורשות את המקרים בהם תהא זכות ביטול לכל אחד מן הצדדים. על פי הוראות ההסכם, בלום היה זכאי לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא בשעה שאנגלו סכסון רשאית לעשות כן רק בהתקיים אחד מהמקרים המנויים ברשימת מקרים סגורה. ובית המשפט העליון כבר קבע (דנציגר) שכאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם.
   
• לפיכך, חשוב מאוד להקפיד לקבוע בהסכם הזיכיון את המקרים בהם יוכל כל צד לסיים את הסכם הזיכיון ולהימנע מלאפשר לזכיין לסיים את ההסכם מסיבה כמעט אמורפית של "פגיעה ביחסי האמון".
   
• בעניין "פגיעה ביחסי אמון" חשוב לי להעיר כי לטעמי, על אף שבאופן בסיסי קיימת מידה של אמון מיוחד ביחסי מזכה וזכיין, עדיין מדובר במערכת יחסים מסחרית בין שני גורמים עצמאיים, ולכן השוואה בין יחסים מעין אלה ובין יחסי עובד מעביד או אף יחסי סוכנות שגויה מיסודה. במקרים רבים מתמצה הקשר בין המזכה והזכיין באספקה של סחורה מן המזכה לזכיין ובתשלום תמורתה על ידי הזכיין, תוך שהזכיינים עושים שימוש בסמליו המסחריים של המזכה ופועלים על פי נהלים שונים מטעמו. כיום - בעידן הרשתות הגדולות - שלא כבעבר, לא ניתן לומר שקיים קשר אישי בין מזכה ובין זכיין, ורבים מן הזכיינים אף מאוגדים בעצמם כחברות. בנסיבות אלה על בית המשפט לבחון, לטעמי, כל טענה בדבר אובדן אמון לגופה, בכל מקרה ומקרה, כשם שנעשה במקרים שצוינו לעיל, ולא לייחס באופן אוטומטי לכל מערכת יחסים בין זכיין ומזכה מידה מיוחדת של אמון אישי, השוללת, כביכול, אפשרות לקבל סעד של אכיפה.
   

עו"ד גדעון פישר- כנס זכיינות 2013 של המרכז לקידום זכיינות בישראל