ההכרה בגוף כמוסד ציבורי - האם לצמצם או להרחיב?

עמותות רבות מייחלות לקבלת מעמד של מוסד מוכר בעל פטור לפי סעיף 46 (א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-,1961 (להלן: "הפטור"). פטור מסוג זה מקנה לתורמים את האפשרות להזדכות על חלק מחוב המס שלהם בגין התרומה. דבר זה כידוע יש בו כדי להוות תמריץ לתורמים להרים תרומתם לעמותות - מחד,  ומאידך, הוא מהווה מימון עקיף של פעילויות על ידי המדינה.
 

אמרנו "מייחלות" ולא בכדי, שהרי בחינת המספרים מעלה כי למעשה פחות מרבע מהעמותות המדווחות כמוסד ציבורי לפי סעיף 9(2) לפקודה  -מוגדרות ככאלה לפי סעיף 46 (א) לפקודה ומחזיקות את הפטור.
 

 האמור לעיל נובע בין היתר מן העובדה שלפיה על מנת שעמותה תזכה לקבל פטור, עליה ליפול לגדרי סעיף 9(2) לפקודה.
 

ומה יש בו באותו סעיף 9(2) לפקודה שמונע מתן הפטור לכל עמותה ועמותה שהוגדרה ע"י רשויות המס כמוסד ציבורי?  
 

שני מסלולים נקבעו בסעיף 9(2) לפקודה לבחינה האם יש במטרות של גוף פלוני משום מטרה ציבורית:
 

האחד- רשימת מטרות שהחוק קבע – דת, תרבות, חינוך, עידוד התיישבות, מדע בריאות, סעד או ספורט.
 

השני- כל מטרה אחרת שאושרה על ידי משרד האוצר כמטרה ציבורית. יצוין כי שר האוצר מקמץ מאוד בהפעלת סמכותו לפי סעיף זה,  והוא מפעילו אך ורק כאשר המטרה תשרת את הציבור הרחב, וכזו -היא נטולת גוון פוליטי ויש לה אופי מתמשך ולא זמני, וכמובן היא אמורה להיות מטרה שנועדה לשרת יעדים לאומיים.
 

עיננו הרואות: במסלול אחד נקבעה נורמה "אובייקטיבית", ובאחר - הנורמה היא "סובייקטיבית" ומעניקה למשרד האוצר את הסמכות ואת שיקול הדעת להחליט באילו מקרים המטרה היא "מטרה ציבורית" ובאילו לא.
 

הליכה של משרד האוצר במסלול השני מזמינה, מטבע הדברים, מחלוקות לא מעטות באשר לפרשנות שיש ליתן ל"מטרה ציבורית". האם פרשנות מרחיבה או שמא מצמצמת?
 

ברי כי יש טעם טוב לפיו משרד האוצר יצמצם את הענקת הפטור מכוח המסלול השני, שכן- ללא פרשנות מצמצמת ייפרץ הסכר, ומשאבי המדינה יחולקו ללא בקרה. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי כיום אין  תבחינים שלפיהם צועד משרד האוצר בבואו לעשות שימוש במסלול השני כאמור. עניין זה לבדו יש  בו כדי להעלות חשש להפעלה מפלה של הסמכות המסורה בידיו של משרד האוצר.
 

לא מעטות הן העמותות שיש בידם כיום פטור, ואשר אינן עומדות בעקרונות המדיניות עליה מצהיר משרד האוצר.
 

כללו של דבר- הגם שלא נכון לתת פרשנות מרחיבה, במסגרתה יינתן פטור לעמותות ללא אבחנה, גם בשל העלות הגבוהה הכרוכה בהתנהלות מעין זו, הרי שלא ניתן להתיר מצב לפיו משרד האוצר כרשות מנהלית יפעל ללא תבחינים ברורים ואמות מידה קבועות וידועות בציבור ומראש.
 

אישוש, חיזוק ותמיכה לדברינו הנ"ל מצינו בדבריו של כבוד השופט א' ריבלין, בבג"ץ 10893/08, בעניין עמותה לויפסאנה בישראל נגד משרד האוצר, בהם קריאתו למשרד האוצר שעליו להסדיר את אופן מדיניותו בעניין זה, כפי שכבר התבקש לעשות לפני שני עשורים בעניין  "חוקה לישראל" שם כבוד השופט המליץ למשרד האוצר לגבש קריטריונים ברורים, תוך שנה, על מנת לאיין את החשש מאפליה, ובמקביל - המליץ למשרד האוצר לערוך בדיקה האם כל הגופים שהחזיקו אז בפטור אכן עמדו בקריטריונים ובהצהרה של המשרד בסוגיה זו.
 

פורסם בעלון המלכ"רים של פירמת BDO- זיו האפט