העסקים הקטנים - מקור הצמיחה של המשק

הרבה מדובר על כלכלת המדינה, והרבה מדובר על הצורך להגביר את הצמיחה, ליצור מקומות עבודה חדשים, לחזק את המערכות הפיננסיות ולשפר את הכנסות המדינה.
 

מה שמאוד מעניין, הוא שבמרבית הדיונים הכלכליים ובעיקר בדיוני המקרו, מחמיצים תמיד את המקור לקיומה והתפתחותה של צמיחה כלכלית. דוגמא טובה לכך הינה העיסוק בתקציב המדינה. אנו מציגים נתונים ברמה ממש מתמטית של היקף הכנסות לעומת היקף הוצאות ומאמץ אדיר מושקע בניסיון לצמצם את הפער בין השניים. מה שנשכח תמיד הוא שכלכלה אינה נתונים סטטיסטיים ואין זה שיעור באלגברה, היקף הכנסות המדינה אינו פונקציה ישירה של שיעורי המס. היקף הכנסות המדינה ממסים מושפע יותר מהיקף הפעילות הכלכלית, מאשר שיעורי המסים. אם לדוגמא, חברות עסקיות לא תהיינה רווחיות, העלאת שיעור מס החברות לא תתרום מאומה, היא עלולה אפילו לגרום לתוצאה הפוכה - לפחות רווחים של חברות.
 

הבסיס של כל חישוב כלכלי חייב להיות מותנה תמיד בשיעורי הצמיחה הצפויים. הדבר ברור לכל. אולם מעט מאוד מחשבה מושקעת בשאלה כיצד מגדילים את הצמיחה, והצמיחה היא צמיחתו בעיקר של המגזר העסקי שהוא התשתית של הכלכלה כולה.
 

בישראל כ- 450 אלף עסקים קטנים ובינוניים. מתוכם 375 אלף הם עסקים שהמחזור בהם אינו עולה על מיליון ₪ , ועוד 75 אלף עסקים בהם המחזור אינו עולה על 5 מיליון ₪ בשנה. אלה הם העסקים הקטנים והבינוניים המהווים 94 אחוזים מכלל העסקים בישראל. עסקים קטנים ובינוניים אלה קשורים בדרך כלל בזיקת בעלות משפחתית. 
 

הם אלה היוצרים את עיקר הצמיחה במשק ואת עיקר הכנסות המדינה שכן הם לא נהנים מהטבות מס מיוחדות ולא מקבלים מענקים. עם זאת, הם משלמים את מלוא מס החברות בשיעור של 25 אחוז ואת מלוא המס על חלוקת דיבידנד שהועלה לאחרונה ל – 30 אחוז . מי שמעוניין בהמשך צמיחת המשק חייב להתמקד בתשתית רחבה זו של המגזר העסקי.
 

אם נזכור את פעולות הכנסת לאחרונה, ניווכח כי מאומה לא נעשה כמדיניות, כתפיסה כוללת, על מנת לעודד את צמיחתו של המגזר הזה. אין מדובר במענקים ואין מדובר בחלוקת הטבות, אלא במדיניות נבונה שמחזקת את המוטיבציה במגזר זה לבנות עסקים ולפתח עסקים.

לאמיתו של דבר, עשתה כנסת ישראל בדיוק את ההפך בהתמדה ובעקביות, והמשיכה לשחוק את זכויות המגזר העסקי. אם בשטף של חוקי עבודה חדשים, שבאף אחד מהם אין אפילו שום ניסיון להעניק איזושהי זכות למעסיק, אם בחוקי סביבה המטילים על המגזר העסקי למחזר פסולת שנוצרה על ידי אחרים, ואם בחוקי צרכן אשר נוטלים כל אחריות מהצרכן ומעבירים את מלוא האחריות למוכר, גם כאשר הצרכן קנה בדיוק את מה שרצה וגם כאשר אין שום דופי במוצר אותו רכש.

כאשר מביאים בחשבון את ההכבדות, גם של רשות המסים כמו דיווח מע"מ מקוון וזרם החוקים החדשים של יצירת עבירות חדשות כנגד המעסיק, חייבים להיות מוכי עיוורון מכדי להבין שכל זה פוגע במוטיבציה לפתח עסקים בישראל.

חישוב שערכנו באיגוד לשכות המסחר מראה בעליל כי לא פחות מ-2 מיליון איש קשורים בזיקת בעלות למגזר העסקי. הם בונים, תוך סיכון אישי שלהם את הכלכלה אבל הם בעצם המגזר הנשכח. זהו בדיוק אותו מגזר, עליו כנסת ישראל היוצאת לא חשבה כאשר היא חוקקה את חוקיה.