אזרחים סוג ב

אסירים מרצים, בין היתר, עונשי מאסר בגין חריגה מהנורמות הקבועות וכתגובה להפרתן. לא בכדי זוכים האסירים לגינוי חברתי רב בשל העבירות שהורשעו בהן והפגיעה באינטרס הציבורי. היגיון פשוט מלמד כי אסירים משלמים פעמיים מחיר כבד בתגובה למעשיהם: 1. שלילת חירותם 2. הפיכתם למושא גנאי ונידוי חברתי.

יש שיאמרו כי בשעת שהותם בבתי הסוהר נענשים האסירים פעם נוספת (להלן: "העונש השלישי") באופן שלא בהכרח נגלה לעין, זאת לכאורה בשל התנהגות רשויות המדינה עם אסירים באופן השולל את זכויותיהם. 

רבות נכתב בבתי המשפט על הזכויות להן זכאים אסירים. בית המשפט העליון הדגיש לא אחת את חובת המדינה המוגברת להגן על זכויותיהם החוקתיות של האסירים, ובפרט להגן על זכותם לכבוד, אלא אם קיימת לכך מניעה מפורשת בחקיקה ראשית. וכדברי הנשיא דאז אהרון ברק בבג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294, 298(1980):

"חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי [...], אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו".    

ובעניין 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פד"י נ(4) 136, קבע כבוד השופט מצא:

"פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר, אלא גם בדמותה של החברה. יחס אנושי לאסירים מהווה חלק מנורמה מוסרית-אנושית שמדינה דמוקרטית מצווה לקיימה. ומדינה הפוגעת בכבוד אסיריה, מפרה את חובתה, המוטלת עליה כלפי כלל אזרחיה ותושביה, לכבד את זכויות היסוד של האדם".

על פניו, את "העונש השלישי" לא מחויבים האסירים לספוג הן מכוח דברי ביהמ"ש אשר מקצתם הובאו לעיל והן מכוח אמצעים נוספים אשר הדין מעמיד לרשות האסירים, באופן שאינו מפורש.

כך, סעיף 11 לפקודת בתי הסוהר קובע כי אסירים נתונים למשמורת החוקית של מנהל בית הסוהר.

 סעיף 322 לחוק העונשין קובע:

"מי שעליו האחריות לאדם שמחמת גילו, מחלתו, ליקויו הרוחני, מעצרו או כל סיבה אחרת אינו יכול להפקיע עצמו מאותה אחריות ואינו יכול לספק לעצמו את צרכי חייו - בין שהאחריות מקורה בחוזה או בדין ובין שנוצרה מחמת מעשה כשר או אסור של האחראי - חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של האדם מחמת שלא קיים את חובתו האמורה".

מן האמור עולה כי בשהותם מאחורי סורג ובריח אינם פוסקים האסירים להיות אזרחי המדינה הזכאים לזכויותיה. שירות בתי הסוהר עלול למצוא עצמו חשוף לאחריות פלילית כל זמן שלא ידאגו לכבודו ולבריאותו של אסיר כפי שתואר לעיל.