מדוכן השופט - הסיפור של "כור" להיות חכם או להיות צודק- זו השאלה

מלך אחד היה מיטיב לקלוע בחץ וקשת. הוא היה נוהג לצאת מדי שבוע עם עבדיו ליער. הם היו מציירים על גבי העצים את העיגולים לקליעה למטרה, והוא היה יורה את החץ, ותמיד קלע בול למטרה. יום אחד, בבואו ליער, ראה שעל העצים תקועים חיצים שנורו, וכולם - בול למטרה. אלו לא היו חצים שהוא ירה. ציווה המלך על עבדיו למצוא את היורה המיטיב לקלוע. הביאו עבדיו בפניו את היורה, והמלך שאלו: "כיצד זה אתה מצליח, כמוני, לירות בול למטרה?" השיב היורה: "אני יורה תחילה את החץ, ורק אחר כך מצייר את העיגולים סביבו".

"זוהי גם דרכי בשיפוט" - המשיך השופט חיים כהן שהביא את המשל - "כשאני ניגש לכתוב פסק דין, אני בראש ובראשונה שואל את עצמי: מה היא התוצאה הצודקת. אני קודם יורה את החץ. אחר כך אני מנסה לבחון איך אני יכול, במסגרת החוק, להגיע לתוצאה הנכספת".

זו הייתה גם דרכי בשיפוט. לפעמים הייתי נתקל בכך שההליכה העיוורת אחרי ההוראות של החוק היבש, תוביל לתוצאה בלתי צודקת בנסיבות העניין, ועל-כן היה צורך לחפש דרך להיות לא רק חכם, ודבק במלה של החוק, אלא גם צודק.

המקרה של חברת "כור", שהוגשה בקשה לפירוקה, יכול לשמש דוגמה טובה להתלבטות שלי ולתוצאה שאליה הגעתי.

חברת "כור" הייתה חברה גדולה של ההסתדרות הכללית של העובדים, והיא הייתה בעלת חברות-בנות רבות, שעיקרן היו חברות של תעשייה. "כור" נקלעה לקשיים כספיים, והייתה חייבת סכומים ענקיים לבנקים ולספקים. אחד הנושים הגדולים שלה היה בנק מארצות-הברית, "בנקרס-טראסט", שביקש מבית המשפט לפרק את "כור". יתר הנושים, כולל הבנקים הישראלים, שגם להם הייתה "כור" חייבת הרבה כסף, ביקשו לדחות את הבקשה. התיק נקבע לדיון בפני.

מרגע שמוגשת בקשה לפירוק של חברה, מפסיקים הספקים שלה לספק לה חומרי גלם או סחורות, כדי לא להגדיל את החוב שיגיע להם, שהרי הם צפויים לקבל רק חלק ממנו, כמו יתר הנושים. במקרה כזה החברה משותקת, ואינה יכולה להמשיך לפעול. אם זו תעשייה, הרי בלי חומרי גלם היא אינה יכולה לייצר.

ביום הדיון הייתה כל המערכת המשפטית והכלכלית כמרקחה. להחלטתי היו אמורות להיות השלכות מרחיקות-לכת על המערכת הכלכלית של המדינה כולה.

על האווירה ששררה באותו יום בבית המשפט, הנה כתבה מעיתון מעריב מיום 21 בדצמבר 1988, שכותרתה:

"קבוצה כה גדולה של משפטנים מהשורה

הראשונה לא נראתה מזמן באולם אחד".

"הדיון באולם השופט וינוגרד נקבע לשעה 8.30 בבוקר. אחרי שמונה בבוקר כבר לא היה מקום להכניס סיכה. קבוצה כה גדולה של משפטנים מהשורה הראשונה לא נראתה מזמן באולם אחד.

הדיון החל כאשר ב"כ "כור" ביקש למחוק את בקשת בנקרס טראסט, אבל השוטרת בכניסה עדיין נאבקה עם עורכי-דין ועיתונאים שניסו להידחק פנימה. השופט ד"ר אליהו וינוגרד שמע בסבלנות את כל עורכי הדין, אחר כך הודיע על חצי שעה הפסקה...

הצלמים עטו על הפרקליטים, העיתונאים התרוצצו בין הצדדים. המתח הגיע לשיא. חצי השעה התארכה לשעה ויותר, ואז שוב קרא הפקיד "בית המשפט". ד"ר וינוגרד התחיל להקריא את החלטתו, ולאט לאט הפשיר המתח בפניהם של אנשי "כור". אורות המצלמות נדלקו, ואז ביקש עו"ד צדוק, בשם כל עורכי הדין שבאולם, לברך את ד"ר וינוגרד עם התמנותו לנשיא בית המשפט המחוזי."

התלבטותי בעניין הזה הייתה רבה. לא הייתה בחוק שלנו שום דרך שלא לקבל את הבקשה. הייתה דרושה אקרובטיקה משפטית כדי להגיע לתוצאה הצודקת. בארצות-הברית קיימת האפשרות הנקראת "צ'פטר 11", המאפשרת לבית המשפט להורות שחברה, במצבה של "כור", לא תפורק, ויאופשר לה לשקם את עצמה, כדי שתוכל שוב לעמוד על רגליה ולהמשיך לפעול, מבלי שזכויות הנושים תקופחנה. אצלנו לא הייתה אפשרות כזו קיימת בחוק. היה צורך להמציא אותה, וזאת עשיתי בהחלטתי.

לאחר ניתוח המצב המשפטי כתבתי בהחלטתי, בין השאר:

"חברת כור אינה עוד חברה כדוגמת החברות הרבות שבקשות לפירוקן מובאות חדשות לבקרים לבית משפט זה. כור היא חברת ענק בממדים ישראליים, החולשת על נתח נכבד של התעשייה הישראלית ושל המשק הישראלי. על כן זעזוע בה עלול להוביל לזעזוע במערכת הכלכלית של המדינה, שלא לדבר על אלפי המועסקים בה, ועל עשרות ואולי מאות העסקים והתעשיות הקשורות בפעילותה, בצורה זו או אחרת, אם במישרין ואם בעקיפין. על כן חייב בית המשפט לשקול כל עניין הכרוך בחברה זו גם לאור אספקטים אלה".

הודעתי על החלטתי שלא לפרק את "כור".

הפתרון החוקי שמצאתי היה די דחוק, ואולי לא היה עומד במבחן בבית המשפט העליון, אילו הוגש ערעור על החלטתי, אך הוא היה הפתרון הצודק.

החלטתי הפכה להיות מגדלור לחברות רבות אחרות במצב דומה, וגם להיות נושא ללימוד באוניברסיטאות, ולשפע מאמרים בספרות המשפטית.

במאמר פרשנות משפטי באותו עיתון שממנו ציטטתי, כתב פרופסור יוסי גרוס:

"אין ספק כי בהחלטתו זו עשה בית-המשפט צעד חשוב כדי לעצור פירוקים מיותרים, ופסק-דין זה ישמש כשלב חשוב בשינוי המצב המשפטי לקראת חקיקת חוק שיאפשר הקפאת תביעות, ומתן אפשרות לחברות שנקלעו לקשיים למצוא הסדר מתאים, שיאפשר את שיקומן ולא את חורבנן".

הנה כי כן יריתי קודם את החץ, ורק אחר כך ציירתי את העיגולים.

לאחר החלטתי, אכן תוקנה פקודת החברות ברוח החלטתי, ונוסף בה סעיף המאפשר לבית המשפט לעשות את מה שאני עשיתי ללא חקיקה מתאימה.

לסיום: "כור" ניצלה מקריסה, תוך כמה שנים הפכה שוב לחברה מובילה בתעשייה ובמסחר במשק הישראלי.

כשפרשתי לגימלאות, שבע שנים לאחר מכן, ערכו חברי ב"רוטרי" ערב לכבודי. בני גאון,  מנכ"לה של "כור", בא, וביקש  רשות לעלות על הבמה, והודה לי בשם כל אלה שניצלו מאובדן כלכלי, שהיה מתרחש אילו כור הייתה קורסת סופית.

כפי שאמרתי: אם בכביש "אל תהיה צודק, היה חכם", בשיפוט - לא די להיות חכם, צריך גם להיות צודק.