מה בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני?
בדיני המשפחה בישראל, פועלות במקביל שתי ערכאות שיפוט: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. בהתאם לחוק החל בישראל, דיון בשאלת הגירושין בין בני זוג יכול להיעשות רק בבית הדין הרבני, כאשר לבית הדין הרבני סמכות מקבילה לזו של בית המשפט למשפחהבנושאי מזונות, משמורת ילדים וחלוקת הרכוש.
עובדה זו יוצרת קשיים רבים. נראה כי הבעיה העיקרית הינה "מירוץ הסמכויות" בעת הגירושין, בבחינת כל הקודם- זוכה:שכן הסברה (שאינה בהכרח נכונה) היא, שלגברים עדיף לרוץ לבית הדין הרבני, ואילו לנשים עדיף לרוץ קודם לבית המשפט למשפחה. דבר הגורם להגשת תביעות מיותרות בין הצדדים, הליכים מיותרים בין הצדדים בשאלה למי הסמכות לדון, מסכל את יכולתם להגיע להסכמות ועוד. יתרה מכן, הקהל המופיע בפני בית הדין הרבני, הינו עפ"י רוב ציבור המשתייך לזרם הדתי ממלכתי או החילוני, שכן הציבור החרדי מדיר את רגליו מבית הדין הרבני ומסתייע ברב הקהילה. מכאן שנוצר מצב אבסורדי, לפיו בית הדין הרבני דן עפ"י דין תורה, לציבור אשר ההלכה היהודית הינה ממנו והלאה, אינו שומר שבת, כשרות, והלכה למעשה אינו מקיים את המצוות שלפיהן הוא נשפט.
הבדל נוסף בין בית הדין לבית המשפט הוא העדר התקדים. בבית הדין הרבני, גם אם בעל דין ערער לבית הדין הרבני הגדול וזכה בערעור - בית הדין האזורי אינו מחויב להכיר או לאמץ את פסיקת בית הדין הרבני הגדול, שכן מבחינת הדיינים, אין דיין אחד העולה על חברו, וכל דיין רשאי לפרש את ההלכה כראות עיניו, דבר המעקר מתוכן את מוסד הערעור בבית הדין הרבני, ופוגע במתדיינים המופיעים בפניו, לעומת אלה המופיעים בבית המשפט.
בעיה נוספת הינה השוני בתוצאות המשפטיות אליהן מגיעות הערכאות השונות. למשל, בפסיקת מזונות ילדים, לרוב פסיקותיו של בית הדין הרבני תהיינה נמוכות באופן משמעותי מפסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה (אך יצוין כי מזונות ילדים בבית הדין ידונו רק בהסכמת שני הצדדים). לעניין מזונות אישה, בבית הדין הרבני לרוב אישה לא תחויב לצאת לעבוד על מנת להיות זכאית לקבל מזונות, שעה שבית המשפט ייתן משקל רב לשאלה האם האישה יכולה לצאת לעבוד.גם בעניין סוגיות של חלוקת רכוש, קיים שוני בתוצאות אליהן עשויות להגיע שתי הערכאות, כך למשל בבית המשפט אישה שבגדה בבעלה לא תפסיד מאומה בחלוקת הרכוש, שעה שבבית הדין - ידה תהיה על התחתונה עקב מעשה הבגידה.
לדידנו, הפתרון לבעיה, טמון בכך שעל הרשות המחוקקת לפעול על מנת להפריד בין שתי הערכאות, כך שלבית המשפט לענייני משפחה תהא הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין (ובהקשר זה יש לחשוב גם על הליך גירושין אזרחי שאינו עפ"י ההלכה), ובתי הדין הרבניים ידונו בכל עניין, כל עוד הוא בהסכמת שני הצדדים. ככל שבתי הדין הרבניים ידונו על פי דין תורה, שעה ששני הצדדים חפצים בכך, לא ישרור עוד מתח בין הדין האזרחי לדין הדתי.
